בהונגריה חשבו שהשינוי ייקח עוד 15 שנה. ואז הוא הגיע

המאמר משווה בין המצב הפוליטי בהונגריה תחת שלטון ויקטור אורבן לבין ישראל, ובוחן את האפשרות לשינוי פופוליסטי. הכותבת, נועה סתת, מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח בישראל, מבקרת בהונגריה חצי שנה לאחר תבוסתו של אורבן בבחירות, לאחר 16 שנות שלטון. היא מציינת את הדמיון בין המדינות ואת הקשרים ההדוקים בין פעילי זכויות אדם ודמוקרטיה בשתיהן, הנאבקים בפופוליזם.

בעבר, פעילים פרו-דמוקרטים בהונגריה העריכו ששלטון אורבן יציב ובלתי מנוצח, וצפו שיידרשו 10-15 שנה להחלפתו. אולם, שינוי מהיר התרחש, והכותבת השתתפה בכנס "פורום בודפשט" שחגג את הניצחון הדמוקרטי. פעילים סיפרו על עבודה פוליטית ממושכת שנראתה חסרת תכלית, אך הכינה אותם לניצול הזדמנות שהגיעה בהפתעה, ככל הנראה בעקבות מצוקה כלכלית ושערוריות. ראש עיריית בודפשט, גרגיי קראצ'ון, הכריז בכנס כי "זה נגמר".

הכותבת מדגישה כי התהליך הפופוליסטי אינו דטרמיניסטי וניתן לשנותו. עם זאת, היא מציגה תמונה מורכבת חצי שנה לאחר המהפך. מצד אחד, ישנם תהליכים חיוביים כמו בית משפט חופשי יותר, תקשורת משוחררת יותר, מעצר שרים לשעבר החשודים בשחיתות וביטול חוקים מגבילים. מצד שני, תהליכי מינוי שופטים אינם שקופים, גיבוש החוקה לוקה בחסר, וביטול חוקים אנטי-דמוקרטיים מתקדם באיטיות. ראש הממשלה החדש, פטר מדיאר, נבחר ללא תמיכה משמעותית של החברה האזרחית, והשיח עמה מוגבל.

המאמר מסכם כי תהליך הרה-דמוקרטיזציה הוא עדין ומורכב, וטומן בחובו סכנות של נקמנות וקיטוב. הונגריה מהווה דוגמה מעודדת לשינוי דמוקרטי מהיר, אך שאלות גדולות בנוגע לשיקום מוסדות דמוקרטיים, הבטחת שגשוג וזכויות אדם נותרו פתוחות. בניגוד לישראל, הונגריה אינה מתמודדת עם סוגיות ביטחוניות אקוטיות כמו כיבוש או מלחמה, אך הניסיון ההונגרי מלמד ששינוי אפשרי גם במהירות, כל עוד אזרחים מוכנים לפעול.