נחמדות היא תכונה טובה, אך ראשות ממשלה דורשת יותר

המאמר מנתח את התאמתו של גדי איזנקוט לתפקיד ראש הממשלה, תוך שהוא מציג את יתרונותיו כדמות מתונה ובעלת רקע צבאי, אך מטיל ספק בשלותו להנהגה. נטען כי למרות הרושם החיובי שהוא יוצר, עמדותיו חסרות הכרעה ודרך מעשית, וכי נחמדות אינה מספיקה לתפקיד כה בכיר.

הביקורת מתמקדת בסתירות בעמדותיו של איזנקוט. בעוד שדרש את התפטרותם של כשלים ב-7 באוקטובר, הוא עצמו הציע שהחקירה תחל מתקופתו כרמטכ"ל, אך לא ברור כיצד ינהג אם יתברר שגם החלטותיו תרמו לקונספציה. המאמר מצביע על כך שבתקופתו כרמטכ"ל, איזנקוט שם דגש על מהפכת מגדר וקידום תפיסות פרוגרסיביות, במקום על בניין כוח מוכן למלחמה, ומציין כי את התוצאות לכך ראינו ב-7 באוקטובר.

בנוסף, המאמר מותח ביקורת על התבטאויותיו של איזנקוט בנוגע למלחמה בעזה והחזרת החטופים. הוא לעג למושג "ניצחון מוחלט" של נתניהו, אך לאחר מכן הבטיח לסיים את המלאכה ב-18 חודשים, בניגוד להערכה קודמת שלו של 3-5 שנים לייצוב עזה. כמו כן, נטען כי איזנקוט מתקשה להגדיר את עמדותיו באופן ברור, כפי שבא לידי ביטוי בהערכותיו השונות לגבי משך המאבק בחמאס וחזרת החטופים.

הביקורת נוגעת גם לסוגיית גיוס החרדים. איזנקוט הציע פטור ל-3% מהגיוס כ"עילויים", אך באתר שלו הופיע פטור של עד 30% מבוגרי ישיבות. המאמר שואל כיצד ימנע גידול במספר הפטורים, ומציין כי איזנקוט מבטיח לא להתפשר בנושא הגיוס, אך מציע שותפות לש"ס אם תקבל את עקרונותיו.

לבסוף, המאמר דן בעמדותיו של איזנקוט בנוגע לפתרון המדיני. הוא שולל את פתרון שתי המדינות, סיפוח ומדינה דו-לאומית, אך אינו מציע חלופות ברורות. בנוגע להתיישבות, הוא תומך בבנייה חוקית בשטחי C אך מתנגד לה ב-E1 "לא כעת". המאמר מסכם כי איזנקוט, למרות כוונותיו, טרם הוכיח את התאמתו להנהגת הממשלה, וכי כישלונו של נתניהו אינו מכשיר אוטומטית את איזנקוט לתפקיד.