המרוויחים, המפסידים והסקרים: חמש מסקנות מפרישת בני גנץ

יושב ראש מפלגת כחול לבן, בני גנץ, הודיע על פרישתו מהמרוץ לכנסת שמונה ימים לפני הבחירות, לאחר שמונה שנים בזירה הפוליטית. ההחלטה התקבלה בעקבות חוסר הצלחתו לעבור את אחוז החסימה בסקרים לאורך מערכת הבחירות, וללא מגמת שיפור נראית לעין. פרישתו עשויה להשפיע על חלוקת המנדטים ועל יחסי הכוחות בין הגושים הפוליטיים.

הפרישה צפויה להטיב בעיקר עם מפלגות גוש השינוי, שכן חלק ממצביעי גנץ, שחיפשו חלופה ממלכתית שאינה מזוהה עם אחד הגושים, עשויים לעבור אליהן. עם זאת, לא מדובר בהעברה אוטומטית של קולות, וייתכן שחלק מהבוחרים יתקשו למצוא מפלגה שתענה על דרישתם לחלופה ממלכתית.

מפלגת "הציבור החרדי" עשויה אף היא ליהנות מפרישת גנץ. המפלגה, המתחייבת לתמוך בבנימין נתניהו, נתקלת בחשדנות בחלקים מגוש הימין. יו"ר המפלגה, עופר וינטר, ומוטי לייטנר, עשויים להיחשב כאפשרות גם בקרב מצביעים חילונים המחפשים מסגרת פוליטית אחרת, ופרישת גנץ עשויה לפתוח בפניהם הזדמנות לפנות לקהל נוסף.

הסקרים, שהצביעו לאורך זמן על אי-מעבר של גנץ את אחוז החסימה, שיחקו תפקיד מרכזי בהחלטתו. תופעת הסקרים, המציגים מפלגות קטנות ככאלו שאינן עוברות את אחוז החסימה, עלולה לגרום למצביעים לחשוש להצביע להן, ובכך להקטין את סיכוייהן לעבור. הדבר יוצר מעגל קסמים שבו הסקרים לא רק משקפים את המציאות הפוליטית אלא גם משפיעים עליה.

למרות הצהרתו של גנץ כי הוא "רץ עד הסוף", הפרישה לא הגיעה במפתיע, והאפשרות לכך ריחפה מעל הקמפיין. הצהרות מסוג זה, הנפוצות במפלגות קטנות, נועדו לשמור על אמון הבוחרים ולמנוע נטישה. במקרה של גנץ, גם ההצהרה הנחרצת לא הצליחה לשנות את המגמה.

עיתוי הפרישה וחוסר התיאום עם ראשי גוש השינוי מעלים שאלות לגבי מיצוי ההישג הפוליטי מהמהלך. פרישה מהמרוץ יכולה לשמש ככלי במשא ומתן, אך לאחר פרישתו ללא הסכם פומבי, לא ברור אם נותרה לגנץ אפשרות לקבל תמורה פוליטית כלשהי. גנץ מסיים את דרכו הפוליטית הנוכחית ללא הצלחה לתרגם את ניסיונו ותפקידיו הציבוריים לתמיכה מספקת בקלפי, והפרישה ממחישה את מחיר ההמתנה לשינוי בסקרים שלא הגיע.