המרוויחים, המפסידים והסקרים: חמש מסקנות מפרישת בני גנץ

יושב ראש מפלגת כחול לבן, בני גנץ, הודיע על פרישתו מהמרוץ לכנסת שמונה ימים לפני הבחירות, לאחר שמונה שנים בזירה הפוליטית. ההחלטה התקבלה בעקבות חוסר הצלחתו לעבור את אחוז החסימה בסקרים לאורך כל מערכת הבחירות, וללא שיפור ניכר במצבו.

גנץ מסר כי ימשיך להיאבק למען אחדות, שלדבריו היא הפתרון היחיד למניעת אסון נוסף ושמירה על ישראל מול אתגרים פנימיים וחיצוניים. פרישתו עשויה לשנות את תמונת המנדטים ולהשפיע על יחסי הכוחות בין הגושים הפוליטיים.

הפרישה צפויה להועיל למפלגות גוש השינוי, שכן חלק ממצביעי גנץ, שחיפשו חלופה ממלכתית, עשויים לעבור אליהן. עם זאת, לא מדובר בהעברה אוטומטית של קולות. מפלגת "הציבור החרדי" עשויה גם היא ליהנות מהמהלך, במיוחד בקרב מצביעים חילונים המחפשים מסגרת פוליטית אחרת, ויושב ראש המפלגה, מוטי לייטנר, עשוי להיתפס כאפשרות.

המאמר מצביע על כך שהסקרים, שהראו את גנץ מתחת לאחוז החסימה, השפיעו על החלטות מצביעים, ויצרו מעגל קסמים שבו חשש מבזבוז קולות מוביל לנטישת מפלגה. גם הצהרות על ריצה "עד הסוף", כמו זו של גנץ, נועדו לשמור על אמון הבוחרים, אך לא תמיד משקפות את המציאות הפוליטית.

עיתוי הפרישה וחוסר התיאום עם גוש השינוי מעלים שאלות לגבי האפשרות של גנץ להפיק מהמהלך הישג פוליטי משמעותי יותר. למרות שהוצע לו, על פי דיווחים, לעמוד בראש המטה לביטחון לאומי בתמורה לפרישה, לא ברור אם נותרה לו אפשרות לקבל תמורה פוליטית כלשהי. גנץ מסיים את דרכו הפוליטית הנוכחית ללא הצלחה לתרגם את ניסיונו ותמיכתו הציבורית לתמיכה מספקת בקלפי.