דוגמנית בתחתונים, אבי נמני בסרטון של ש"ס: תשדירי הבחירות הבלתי נשכחים

תשדירי הבחירות, מוסד פוליטי ארכאי, עדיין קיימים אך נדחקו לשעות הלילה המאוחרות. בעבר, הם היוו "מדורה שבטית" מרכזית בתקופת הבחירות, שודרו בפריים טיים וגייסו כוכבים פופולריים. בשנות ה-80, הליכוד גייס את ספי ריבלין והמערך את שלישיית "הגשש החיוור", שיצרו תשדירים קומיים ובלתי נשכחים. המערך אף טבע את המשפט "טועה, טעות, טעינו" דרך שייקה לוי.

בשנות ה-90, גיוס הכוכבים נמשך. מרצ גייסה את זהבה בן ודנה ברגר לשיר "שיר לשלום", כשזהבה בן הביעה בדיעבד חרטה על השתתפותה. ש"ס, לעומת זאת, גייסה את כוכבי הכדורגל אבי נמני, רונן חרזי, אלון חזן ורפי כהן, כשנמני איחל להם הצלחה בבחירות.

בשנת 1999, מפלגת "עלה ירוק" יצרה תשדיר פסיכדלי עם עיבוד טראנס להמנון "התקווה", ופנתה לקהל הצעיר. מפלגת "ישראל בעלייה" של נתן שרנסקי יצרה את הסלוגן "נאש קונטרול" ("השליטה שלנו"), שהפך למטבע לשון פוליטי וזכה לשימוש חוזר על ידי אביגדור ליברמן ואריה דרעי.

מפלגות נוספות השאירו חותם עם תשדירים ייחודיים: חד"ש הציגה ב-1992 תשדיר נגד מיליטריזם עם המשפט "קליל, קליל, קליל". המפד"ל הצטיינה בג'ינגלים קליטים כמו "בלי אבל, בלי אבל, בוא הביתה למפד"ל" ו"המפד"ל לימינך". מפלגות קטנות כמו "חוק הטבע" (1992) ו"יען" (1988) גם כן זכורות בזכות מסרים חריגים.

תשדירים פרובוקטיביים עוררו סערות ודיונים משפטיים. מפלגת הכלכלה (2013) הציגה דוגמנית מתפשטת, וש"ס (2013) הציגה תשדיר שזכה לגינויים על ניחוח גזעני. מפלגות כמו "חרות" (2003) ו"שינוי" (2006) עוררו מחלוקת עם עיבודים של סמלים לאומיים, בעוד שבמקרים אחרים, כמו בל"ד ו"עוצמה לישראל" (2013), בית המשפט הגן על חופש הביטוי.

בנוסף, תשדירים של מפלגות גדולות כמו העבודה ("ישראל מחכה לרבין", 1992) והליכוד ("נתניהו - עושים שלום בטוח", 1996) התאפיינו בג'ינגלים קליטים, גם אם לא תמיד יצירתיים במיוחד. שמואל פלאטו שרון (1981) השתמש בסיסמת "מה אתה עשית בשביל מדינה?" בקמפיין שלו.