ליברמן מציג: חוק "הנאשם" למניעת הקמת ממשלה על ידי נתניהו

עשרה ימים לפני הבחירות לכנסת ב-27 באוקטובר 2026, הציג יו"ר "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן, תוכנית שמטרתה למנוע מבנימין נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה. התוכנית כוללת בחירת יושב ראש כנסת חדש במקום אמיר אוחנה, ולאחר מכן העברת "חוק הנאשם". ליברמן לא פרסם נוסח מדויק של החוק או מועד כניסתו לתוקף, אך תזמון ההצעה חושף את המבוי הסתום במחנה המתנגד לנתניהו: בעוד המפלגות מסכימות על הצורך בסיום שלטונו, הן חלוקות לגבי אופן הרכבת הממשלה שתחליפו. חילוקי דעות אלו מקשים על השגת רוב להדחתו הפוליטית או החוקית, ועל הקמת קואליציה שתשלוט לאחר מכן.

היוזמה נובעת מהמחלוקת בין ליברמן לגדי איזנקוט. איזנקוט העלה את האפשרות להרכיב ממשלת מיעוט בתמיכה של 58 או 59 ח"כים, ולהרחיבה בהמשך. ליברמן דחה אפשרות זו, גם באופן זמני, והתעקש על ממשלה המבוססת על רוב של מפלגות "ציוניות". במקביל, האשים ליברמן את איזנקוט בניסיון לנהל משא ומתן עם נתניהו.

התחרות על הנהגת המחנה חריפה גם היא. ליברמן מתח ביקורת על קמפיין של איזנקוט להגדלת מפלגתו על חשבון בעלות ברית, וגורם ב"ישראל ביתנו" הודיע כי המפלגה תמליץ על ליברמן להרכבת הממשלה. התוכנית של ליברמן נתפסת כניסיון להשפיע על תנאי המשא ומתן במחנה האופוזיציה לפני פרסום התוצאות, באמצעות שימוש בפרלמנט החדש להגבלת אפשרויות הרכבת הממשלה. ליברמן אף אינו שולל שיתוף פעולה עם הליכוד ללא נתניהו, ורואה בו שותף אפשרי לרוב חדש, מה שמצביע על כוונה לשנות את הנהגת המחנה השלטוני ולאו דווקא את מרכיביו המפלגתיים.

עם זאת, חישובים אלו מניחים נכונות בליכוד לוותר על נתניהו, ודברי ליברמן אינם מספקים הוכחה לקבוצת ח"כים מהליכוד שהתחייבה לכך. המפלגות הערביות מציבות אתגר נוסף: בעוד האופוזיציה דנה בשיתוף פעולה עמן לבחירת יו"ר כנסת חדש, ליברמן מתנגד להסתמכות על קולותיהן להרכבת הממשלה, בין אם בהשתתפות ישירה או תמיכה מבחוץ. הוא גם מדיר את המפלגות החרדיות. קולות הח"כים הערבים עשויים לסייע לאופוזיציה בשינוי מאזן הכוחות הפרלמנטרי, אך חלק ממנהיגיה מסרבים להכיר במשקל זה בעת קביעת שותפי השלטון.

הרוב הדרוש לבחירת יו"ר כנסת שונה מהרוב הנדרש לשינוי חוק יסוד הממשלה. סעיף 44 דורש רוב של 61 ח"כים בכל הקריאות, והסכמה על הליך פרלמנטרי אינה מבטיחה תמיכה בחקיקה שתשנה את כשירותו של ראש הממשלה. הכנסת כבר אישרה תיקונים לחוק יסוד לפני כינון ממשלת נתניהו בדצמבר 2022, אך תקדים זה אינו מכריע את הנכונות לתיקון חדש שמטרתו פוליטית ספציפית. גם השליטה בכנסת אינה מבטלת את השלבים הנדרשים לחקיקה או את המחלוקת על יישומה המיידי.

מכשול נוסף הוא הזמן: ועדת הבחירות קבעה את ה-4 בנובמבר כמועד אחרון לפרסום התוצאות, והכנסת החדשה מתכנסת ב-10 בנובמבר. חוק יסוד הממשלה מחייב את נשיא המדינה להטיל על הרכבת הממשלה תוך 7 ימים מפרסום התוצאות. לפיכך, הנשיא יכול להטיל על נתניהו לפני שהכנסת החדשה תספיק לחוקק את החוק או להשלימו. במצב כזה, חוק חדש שימנע באופן כללי לא יספיק כדי להשפיע על הטלת תפקיד שכבר ניתנה. לכן, כל נוסח שיציע ליברמן ידרוש התייחסות מדויקת לשאלת כניסתו לתוקף ויחסו להליכים חוקתיים שכבר החלו.

החקיקה מתמודדת גם עם שאלת גבולות שינוי תנאי התחרות על השלטון כדי להתמודד עם אדם מסוים. בעוד שניתן להצדיק הגבלות על ראשות הממשלה מטעמי יושרה ציבורית, יישומן על נאשם ללא הרשעה סופית מעלה דיון על חזקת החפות והאופי האישי של התיקון. במאי 2020, בית המשפט העליון סירב להתערב ולמנוע מנתניהו להרכיב ממשלה בנסיבות חוקיות שנגעו לבקשת רוב ח"כים להטיל עליו תפקיד, אך לא הכריע באופן כללי בשאלת הטלת התפקיד על ידי הנשיא. בינואר 2024, בית המשפט דחה ברוב קולות (6 מול 5) את כניסת תיקון לחוק יסוד הממשלה לתוקף, הנוגע לאי-כשירותו של ראש הממשלה לכהונה, עד למושב הכנסת הבא, בשל האופי האישי שיוחס לנסיבות אישורו.

תקדימים אלו אינם מכריעים את גורל הצעת ליברמן, אך מצביעים על אפשרות שיעבור ביקורת שיפוטית ודחיית כניסתו לתוקף, מה שיגביל את השפעתו המיידית על הרכבת הממשלה הבאה. מבחינה פוליטית, התוכנית עלולה להוביל לתוצאה שונה מהמטרה המוצהרת. חוק שימנע מנתניהו להרכיב ממשלה חדשה לא יסיים אוטומטית את כהונתו הנוכחית, בשל עקרון המשכיות הממשלה. ב-16 באוקטובר קרא ליברמן למפלגות המתנגדות לנתניהו להפסיק לדבר על בחירות נוספות ולהתמקד בניצחון, אך "ידיעות אחרונות" פירש את תוכניתו כהכנה אפשרית לבחירות חוזרות שנתניהו לא יוכל להתמודד בהן כראש ממשלה אם החקיקה תצליח למנוע זאת. תרחיש זה הוא פרשנות עיתונאית, אך חושף אפשרות שמאמץ למנוע מנתניהו להרכיב ממשלה חדשה יוביל להמשך כהונתו בממשלה מעבר, אם האופוזיציה תיכשל בהסכמה על חלופה.

ליברמן מנסה לפתור בעיה פוליטית באמצעות שינוי חוקי, בעוד שקשיי הרכבת הממשלה נובעים גם מהתחרות על הנהגת האופוזיציה ומהתנגדות מפלגות להרחבת אפשרויות הקואליציה. רוב יכול להסכים על עיכוב הטלת התפקיד על נתניהו או שינוי תנאי התפקיד, מבלי להסכים על תוכנית שלטונית. הוא יכול לאשר חוק אך להיכשל בהפיכת תוצאתו לשינוי שלטוני בפועל. לכן, חשיבות תוכניתו של ליברמן טמונה בהצגת הפער בין היכולת למנוע מראש הממשלה לחדש את כהונתו, לבין היכולת להרכיב ממשלה אחרת, פער שהחקיקה לבדה אינה יכולה לגשר עליו.