דעה / קשה לחשוב על מעורבות דמוקרטית כשלא מרגישים בטוח בבית

סקר חדש של מכון "רכאז" באגודת הגליל, שנערך בקרב 1,500 משיבים, מפריך את התפיסה הרווחת כי הציבור הערבי אדיש להליך הדמוקרטי. למעלה מ-76% מהמשיבים רואים בבחירות דבר חשוב. עם זאת, כ-40% מצהירים שהם מצביעים "לפעמים", והם מוגדרים כ"מצביעי תנאי", אזרחים הממתינים לראות אם לקולם יהיה משקל אמיתי ביום שאחרי. נתונים אלו מצביעים על חוסר אמון מוסדי, כאשר המשטרה עומדת בראש רשימת המוסדות שאינם זוכים לאמון (46.9%), ואחריה הכנסת (40.7%). מערכת המשפט נהנית משיעור האמון הגבוה ביותר.

מעניין לציין כי הדור המבוגר (55 ומעלה) מביע את חוסר האמון העמוק ביותר במוסדות המדינה, אך בו בזמן מצביע בשיעורים הגבוהים ביותר (51.6% מצביעים "תמיד"), כאשר עבורם ההצבעה היא אקט של הישרדות ומחויבות היסטורית. לעומת זאת, צעירים רבים, למרות אמון גבוה יותר במערכת המשפט ובממשלה, נשארים בבית ביום הבחירות, כאשר כשליש מהם אינם מצביעים. הצעיר הערבי דורש תמורה והשקעה בשטח, ומודד את ההבטחה הפוליטית במדדים יומיומיים כמו מצב הכבישים, התחבורה והביטחון האישי.

הסקר מדגיש גם את הפערים הגיאוגרפיים והדמוגרפיים בהצבעה. הצפון מציג פוטנציאל השתתפות גבוה, בעוד שבמרכז רוב הציבור מצביע "לפעמים". בחיפה ניכרת שחיקה, ובדרום קיים קיטוב חריף. סוג היישוב משפיע גם הוא: בכפרים קטנים ההצבעה חשובה יותר מאשר בערים מעורבות, ובכפרים הלא-מוכרים שיעור ההימנעות המוחלטת גבוה במיוחד. המסקנה היא ששותפות דמוקרטית מלאה ברמה הלאומית תלויה בשיפור המצב ברמה המקומית, באמצעות מאבק בפשיעה, השקעה בתשתיות והכרה באזרח הערבי כשותף שוויוני.