הגיאוגרפיה של הייאוש: מה עומד מאחורי שיעורי ההצבעה בחברה הערבית

סקר חדש של מכון "רכאז" באגודת הגליל, שנערך בקרב 1,500 משיבים ערבים בוגרים, מפרק את התפיסה הרווחת כי החברה הערבית אדישה להליך הדמוקרטי. למעשה, למעלה מ-76% מהנשאלים רואים בבחירות חשיבות. הבעיה נעוצה ב"מצביעי התנאי", המהווים כ-40% מהציבור ומצהירים שיצביעו רק אם לקולם יהיה משקל אמיתי ביום שאחרי.

הסקר חושף מדרג אמון נמוך במוסדות המדינה, כאשר המשטרה בתחתית (46.9% חוסר אמון), אחריה הכנסת (40.7% חוסר אמון), והמערכת המשפטית נהנית מהאמון הגבוה ביותר (כ-36%). נתונים אלו מצביעים על הבחנה בין מוסדות נתפסים כמספקים שירותים לבין אלו שהפקירו.

באופן מפתיע, הדור המבוגר (55+) מביע את חוסר האמון העמוק ביותר במוסדות המדינה, אך מצביע בשיעורים הגבוהים ביותר (51.6% מצביעים "תמיד"), מתוך תחושת הישרדות ומחויבות היסטורית. לעומת זאת, צעירים, למרות אמון גבוה יותר במערכת המשפט, נשארים בבית, ודורשים תמורה והשקעה בשטח, בעיקר בתחומים המוניציפליים והיומיומיים כמו תשתיות, ביטחון אישי ותחבורה.

הגיאוגרפיה של ההצבעה מראה פערים אזוריים וסוגי יישובים: הצפון יציב, המרכז פרגמטי, מחוז חיפה סובל משחיקה, והדרום מקוטב. בערים מעורבות ישנה עלייה בשיעור השוללים את חשיבות הבחירות, ובכפרים הלא-מוכרים שיעור ההימנעות המוחלטת גבוה. המסקנה היא ששותפות דמוקרטית מלאה ברמה הלאומית תלויה בהיעדרות המדינה ברמה המקומית, ופתרון שיעורי ההצבעה יושג באמצעות מאבק בפשיעה, השקעה בתשתיות והכרה באזרח הערבי כשותף שוויוני.