צריכת חשמל של עיר שלמה: כך ייראו מרכזי הנתונים הענקיים שיקומו בישראל

רשות החשמל צפויה לקבוע היום מסגרת רגולטורית חדשה לחיבור מרכזי נתונים (דאטה-סנטרס) לרשת החשמל. המסגרת תכלול מגבלות הספק של 200 מגה-ואט, וצריכת חשמל כוללת של עד 20% מרשת החשמל עד שנת 2030. צריכה זו, המקבילה למפעל גדול או מתקן התפלה, גדולה פי ארבעה מהם, ומשתווה לצריכת חשמל של עיר בינונית בישראל כמו רחובות או חולון. לשם השוואה, מאיץ החלקיקים CERN בשוויץ צורך כ-200 מגה-ואט בפעילות מלאה.

מרכזי נתונים אלו, למרות צריכת החשמל הגבוהה, לא בהכרח יתפסו שטח גדול. ערן ברק, מנכ"ל חברת Serverz, מעריך ששטח מרכז נתונים יהיה כ-5,000 מ"ר, כאשר רק 1,600 מ"ר יוקדשו לארונות השרתים, והיתר למערכות קירור וגיבוי אנרגיה.

הקמת מרכז נתונים דורשת איתור קרקע סמוכה לקווי הולכה ומוטב גם לצנרת גז טבעי. לאחר מכן, יש צורך באישור מקדמי מחברת נגה, מנהלת המערכת, ובהמשך תכנון סטטוטורי ואישור תוכניות מתאר. זמני האספקה לציוד קריטי כמו צ'ילרים ולוחות חשמל גבוהים, מגיעים לשנה וחצי, וטורבינות גז אף לעשור. לדברי ברק, "הביקוש לכל מה שקשור למרכזי נתונים מאריך מאוד את ה-Lead Time".

שירותי מרכזי הנתונים מורכבים ממספר שכבות: חברות תשתית כמו Serverz מספקות חשמל, קירור וגיבוי. חברות כמו Neocloud רוכשות שבבים, כולל מעבדים גרפיים (GPU) הנחוצים לבינה מלאכותית, ומוכרות אותם לחברות כמו אנתרופיק, גוגל או מיקרוסופט, אשר משתמשות בהם להפעלת מודלי AI. עלות הקמת מרכז נתונים כזה מוערכת ביותר מ-4 מיליארד שקל, וזמן ההקמה כשנתיים לאחר קבלת כל האישורים.

במקרה של שיבושים באספקת החשמל, מרכזי הנתונים הגדולים מצוידים במערכות גיבוי כפולות, הכוללות סוללות וגנרטורים. הסוללות מאפשרות המשך פעילות בזמן הפעלת הגנרטורים. עם זאת, לא ניתן ליצור יתירות מלאה לכלל החשמל, ורק חלק מהשרתים יוכלו להמשיך לפעול במקרה של הפסקת חשמל. בענף ההייטק כבר מתבוננים לעתיד המחשוב הקוונטי, שלפי הערכות עשוי לדרוש אף יותר חשמל.