"הזמר במסכה" יכולה להפסיק להעמיד פנים שהיא תחרות שירה

העונה החמישית של תוכנית הריאליטי "הזמר במסכה" עלתה אמש (שבת) ברשת קשת, והביקורת מתמקדת בשינוי מהותי בפורמט התחרות. התוכנית, המבוססת על פורמט בינלאומי, נועדה במקור לאפשר לשופטים לנחש את זהותם של זמרים המופיעים בתחפושות מוגזמות, על ידי התמקדות בקולם. אולם, נראה שההפקה משקיעה מאמצים רבים, כולל שימוש באוטו-טיון, עיבודים קוליים ולימוד ביצועים שונים מהרגיל, כדי להסוות את קולות המתמודדים עד כדי כך שזיהוי קולם הופך למשימה כמעט בלתי אפשרית.

במקום להתמקד בשירה, השופטים, הכוללים העונה את אופירה אסייג, משה פרץ ובר רפאלי (מחליפים את סטטיק שעבר ל"דה ווייס אולסטארס"), נאלצים להתמודד עם דינמיקה ביניהם ועם המחזה הוויזואלי של התחפושות. כתוצאה מכך, נראה שההחלטות לגבי מי יודח מתבססות יותר על מראה התחפושת ופחות על איכות השירה. הדבר בא לידי ביטוי בהדחתה המוקדמת של מאיה בוסקילה, הנחשבת לזמרת מוכשרת, בפרק הבכורה.

הכותב מעלה תהייה לגבי מטרת התוכנית, וטוען כי אם המטרה היא להסתיר את הקול, אזי השאלה היא האם חשוב שהשופטים לא יזהו את המתמודדים או שהמתמודדים יגיעו רחוק. הוא מצביע על כך שהקהל באולפן, המצביע להדחות, מתמקד במה שהוא רואה, התחפושת הצבעונית והנוצצת, ולא במה שהוא שומע. התוכנית, שהחלה כפורמט קטן לאמנים שוליים, הפכה למפלצת הפקה עם תקציבי ענק לתחפושות ולוחות שידורים עמוסים, תוך אובדן הדגש המקורי על השירה.

הכותב משווה את הדחתו של המתמודדת עדן פינס ("נמלת האש") להדחתה של מאיה בוסקילה ("הברבורה"), ומציין כי ההסבר היחיד להדחת זמרת טובה הוא שהנוצות שלה היו פחות משכנעות מהקול. הוא מסיים בהערה אירונית כי אם הקהל באולפן הוא זהה לקהל שיצביע בקלפיות בעוד שבועיים, ייתכן שזהו המידע המטריד ביותר שהתוכנית סיפקה העונה, ומקווה שיעל פוליאקוב תביא את אביה לקלפי, כהוכחה לקיומו. התוכנית, לטענתו, איבדה את ייעודה המקורי אך ממשיכה להצליח בזכות הנוצות והאפקטים הוויזואליים.