בין משפט נתניהו למחדל ה-7 באוקטובר: שאלות למצביעי גוש השמאל

המאמר קורא למצביעי גוש השמאל לבחון לעומק את העובדות בנוגע למשפט נתניהו ולמחדל ה-7 באוקטובר, ולא להעניק אמון עיוור ללא דרישת תשובות. בנוגע למשפט נתניהו, נטען כי הוא הפך למבחן למערכת אכיפת החוק עצמה. עדויות, כמו זו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, מעלות שאלות קשות לגבי אופן פתיחת החקירה, הפיקוח עליה והתשתית לכתבי האישום, כולל פעולות חקירה שלא אושרו או שלא נודע עליהן בזמן אמת. כמו כן, מוטלות תהיות על התנהלות התביעה והערות השופטים בנוגע לקשיים בסעיף השוחד. המאמר מבקר חלקים בתקשורת על מסגור המשפט כמאבק פוליטי במקום דיון משפטי ועובדתי.

בנוגע למחדל ה-7 באוקטובר, המאמר מדגיש את הצורך לחקור כיצד חמאס הצליח להפתיע את ישראל, מדוע קרס מערך ההגנה, וכיצד התיישבו ההתרעות עם חוסר המוכנות. מוצגת תוכנית התקפה של חמאס שהייתה ידועה מראש, אך נשאלת השאלה כיצד היא פוענחה והועברה. המאמר משווה את המצב למלחמת יום הכיפורים ומדגיש את התוצאות המחרידות של ה-7 באוקטובר, כולל כ-1,200 הרוגים ו-251 חטופים. נדרשת חקירה של ועדת חקירה עצמאית שתטיל אחריות על הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר, ראש אמ"ן אהרן חליווה, שר הביטחון יואב גלנט ובכירים נוספים.

המאמר מעלה גם את השאלה האם היה זה כשל מקצועי בלבד או שמא היו החלטות מכוונות שתרמו לתוצאה, תוך הדגשת הצורך בראיות מוצקות ולא רק בתוצאה בלתי נתפסת. לבסוף, נטען כי הקשר לבחירות הוא באחריות. מצביעי השמאל נדרשים לבחון לא רק את התנגדותם לנתניהו, אלא גם את הצעותיהם של המועמדים האחרים, את הרכבי הממשלה העתידית ואת ההשלכות המדיניות והביטחוניות, במיוחד לאור שיתופי פעולה אפשריים עם מפלגות ערביות. הסיסמה "רק לא נתניהו" אינה מספיקה, ונדרשת דרישה לראיות, תשובות ואחריות, שכן המדינה והאמת חשובות יותר מכל מחנה פוליטי.