האם אחוז החסימה בישראל פוגע בדמוקרטיה?

הבחירות הקרבות בישראל, שיתקיימו ב-27 באוקטובר, מתמקדות באופן חריג במספרים ולא בנושאים מהותיים. במרכז הדיון עומדת "הקסם" של אחוז החסימה, 3.25%, הקובע אם מפלגה תזכה בארבעה מנדטים או לא תעבור כלל את הסף. פער זעיר זה, של אלפית האחוז, יכול להכריע את תוצאות הבחירות ולהשפיע באופן דרמטי על הרכבת הממשלה, במיוחד במדינה מפולגת פוליטית.

דוגמה לכך היא מפלגתו של הגנרל לשעבר אופיר ויינטר, "עם כל ישראל", אשר על פי סקרים, נמצאת על סף אחוז החסימה. מעבר שלו יחזק את גוש תומכי בנימין נתניהו בארבעה מנדטים, בעוד כישלון יעביר את הקולות הללו למפלגות אחרות. אנליסטים ישראלים רבים סבורים כי אחוז החסימה הוא הגורם המשפיע ביותר על תוצאות הבחירות, על חשבון דיונים בנושאי ביטחון, חברה וזהות.

הצבת אחוז חסימה גבוה נועדה, תיאורטית, למנוע כניסת מפלגות קטנות בעלות כוח השפעה לא פרופורציונלי. מטרתה הייתה לייעל את עבודת הכנסת ולאפשר הקמת ממשלות יציבות יותר. עם זאת, בישראל, מפלגות קטנות מתאגדות "טכנית" ברשימה משותפת כדי לעבור את אחוז החסימה, ומתפצלות לאחר הבחירות ליחידות קטנות יותר, מה שמבטל את מטרת אחוז החסימה המקורי. דוגמה לכך היא מפלגת "נעם" של אבי מעוז.

הכותב מציע להחזיר את אחוז החסימה ל-2% ולהטיל סנקציות חוקתיות על מפלגות המתפצלות לאחר "איחוד טכני". לטענתו, הורדת אחוז החסימה תפזר את הסיכון הפוליטי ותפחית את ההשפעה הדרמטית של מספר בודד של קולות על תוצאות הבחירות. הדבר יאפשר התמקדות בנושאים מהותיים וחיזוק הלגיטימיות הדמוקרטית.