האם טראמפ מתכנן מהלך מכריע נגד איראן?

דיווחים על אפשרות שארה"ב תשתמש בפצצת ה-MOAB, המכונה "אם כל הפצצות", נגד איראן, עשויים להעיד על שינוי בגישתה של וושינגטון. פרופסור אורי רבי מסביר כי הדבר עשוי להצביע על מעבר מגישה של החלשה כלכלית וצבאית לניסיון להשיג תוצאה מכרעת במכה אחת.

פצצת ה-MOAB, במשקל 10 טון, מיועדת ליצירת גל הדף הרסני בשטח נרחב, אך אינה מתאימה להשמדת בונקרים תת-קרקעיים עמוקים. הדבר מעלה ספקות לגבי יעילותה מול מתקני הגרעין האיראניים המבוצרים בהרים, כמו באזור נתנז.

השאלה המרכזית אינה רק יכולת ההרס של הפצצה, אלא מה טראמפ וארה"ב שואפים להשיג באמצעות איום השימוש בה. טראמפ ניצב בפני דילמה: מצד אחד, הסנקציות על הנפט האיראני מחלישות את טהרן, אך מצד שני, המשטר האיראני ממשיך לאיים על הספנות במיצרי הורמוז.

תרחיש אפשרי הוא מלחמה קצרה בת שלושה ימים, שתכלול תקיפות על מתקני גרעין, תשתיות אנרגיה ומרכזי כוח איראניים. מטרת התקיפה תהיה לשנות את תפיסת ההנהגה האיראנית לגבי סיכויי ההישרדות שלה. עם זאת, רבי מזהיר כי אין לבלבל בין הכנות לתרחיש לבין החלטה לצאת למלחמה, וכי האיום עשוי לשמש ללחץ פסיכולוגי בלבד.

ישראל עשויה למלא תפקיד במצב, בין אם בתכנון, במודיעין או בפעולה מקבילה. עם זאת, הדבר אינו מאושר. מבחינת ישראל, חשוב לא רק עוצמת המכה האמריקאית, אלא גם מה יישאר אחריה. אם התקיפה לא תמוטט את המשטר ולא תפגע במתקני הגרעין העמוקים, ישראל עלולה למצוא עצמה מול אויב מוחלש אך נחוש יותר לנקום.

לסיכום, "אם כל הפצצות" אינה פתרון קסם, ועוצמתה אינה מחליפה אסטרטגיה. השאלה המרכזית היא האם טראמפ מנסה לאלץ את איראן לסגת מאסקלציה נוספת באמצעות איום במכה אחרונה, או שהוא מאמין שרק מכה כזו תוציא אותו מהמבוי הסתום. האמריקאים רוצים לסיים את המלחמה, אך איום בהרחבתה אינו מבטיח שהיא תהיה הקצרה ביותר.