יכריע את הקרב בין הגושים? הכוח המשתנה של הקול הערבי

בשנת 1992, למעלה ממחצית מהמצביעים הערבים בישראל הצביעו למפלגות ציוניות, אך מאז חלה ירידה דרסטית בתמיכה זו, וכיום היא עומדת על כ-14.2% בלבד. שינוי זה, לצד ירידה בשיעורי ההצבעה הכלליים במגזר הערבי לאורך השנים, הופך את הקול הערבי לגורם משפיע שעשוי להכריע את תוצאות הבחירות הנוכחיות, במיוחד לאור הפערים בין הגושים הפוליטיים. בעבר, כמו בבחירות 1992, מפלגות ציוניות כמו העבודה, הליכוד ומרצ זכו לאחוזי תמיכה ניכרים בקרב המצביעים הערבים. אולם, שינוי שיטת הבחירות, אירועי אוקטובר, האינתיפאדה והפיגועים, והתחזקות הנרטיב הלאומי, הובילו להקצנת השיח הפוליטי במפלגות הערביות ולצניחה בתמיכה במפלגות ציוניות. שיעורי ההצבעה במגזר הערבי, שנעו בין 70%-75% בשנות ה-80 וה-90, צנחו בתחילת שנות ה-2000 לכ-18% בלבד, אך התאוששו מאז, אם כי לא לרמות היסטוריות. בבחירות 2020 נרשמה עלייה ל-64.8% עם הרשימה המשותפת, אך הפיצול ב-2021 הוריד את שיעור ההצבעה ל-44.5%, וב-2022 עלה ל-53.2%. כעת, במציאות פוליטית מקוטבת, משקלו של הקול הערבי אינו נובע רק משיעורי ההצבעה, אלא מהשפעתו על יכולתם של גושים פוליטיים להגיע לרוב של 61 מנדטים, תוך השפעה על הקול היהודי.