לקראת הבחירות לכנסת: דיון על חרם והשתתפות

לקראת הבחירות לכנסת ה-26, מתעורר דיון בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל בנוגע להשתתפות בבחירות או לחרם עליהן. הכותב, סاهر غزاوي, טוען כי השאלות העומדות בפני הציבור הפלסטיני חורגות מספירת הקולות וחלוקת המנדטים, ונוגעות לשמירה על הזהות, השייכות והקיום לנוכח אתגרים פוליטיים גוברים.

הדור השלישי של הפלסטינים בישראל, שנולד לאחר 1948, מתמודד עם המשך מדיניות ששורשיה נעוצים בתקופת המנדט הצבאי והחקיקה בכנסת, אשר תרמה לביסוס הפרויקט הציוני. בעוד הדורות הקודמים התמודדו עם מדיניות זו באמצעות פחד ואיומים, הדור הנוכחי מתמודד גם עם ניסיונות "התאזרחות" ו"התערות" המוצגים כדרך לזכויות ויתרונות, גם במחיר של ניתוק מהזהות. הכותב רואה בחרם על הבחירות עמדה פוליטית המגנה על הזהות והשייכות, ודחייה של מסלול שעלול לחזק את ההתאזרחות וההשתלבות במערכת הישראלית.

המאמר מותח ביקורת על התוצאות המוגבלות של הניסיון הפרלמנטרי של ערבים בכנסת מאז 1949, וטוען כי ניסיונותיהם נתקלו בחומות של רוב יהודי-ציוני, שקידם מדיניות התנחלות, אפליה וביסוס אופייה היהודי של המדינה. המצב הורע לאחר 7 באוקטובר 2023, עם צמצום הפעולה הפרלמנטרית והמרחב המצומצם לרשימות לאומיות. החרם, לטענת הכותב, אינו נתפס כנחשלות או חוסר יכולת להשפיע, אלא כעמדה פוליטית מכוונת כלפי הכנסת והמערכת, מתוך קריאה היסטורית ותפיסה לעתיד.

הכותב מדגיש כי החרם מכוון הן נגד מפלגות ערביות והן נגד מפלגות ציוניות, ואינו נועד להעניש רשימות ערביות. הוא דוחה את הטענה שהחרם מעניק "צ'ק פתוח" לממשלה, ומטיל ספק ביעילות ההשתתפות כדרך להפלת ממשלות או להשגת שינוי אמיתי, שכן גם מפלגות המתנגדות לנתניהו עלולות להסכים על מדיניות הכיבוש וההתנחלות. הכותב קורא לפלסטינים אזרחי ישראל לעמוד על עמדתם, לבנות חלופות ולבחון את הניסיון, תוך הכרה בכך שהחרם הוא זכות פוליטית לגיטימית, גם אם בעלי העמדה הם מיעוט ואינם מחזיקים בפתרונות מלאים.