משרתים או כורתים: למה "ברית המשרתים" היא רק חוזה אזרחי פגום

שבועיים לפני הבחירות, המערכת הפוליטית בישראל מתעוררת לדיונים על "אחדות" ו"ממשלה ציונית רחבה", אך מאחורי סיסמאות אלו מסתתר מאבק עמוק על דמותה היהודית של המדינה. המחבר, עמוס זרוק, משורר עברי, טוען כי "ברית המשרתים" הפוליטית אינה יכולה לטשטש את ההבדלים התהומיים בין הגישות השונות בחברה הישראלית.

זרוק מציג את הבעיה בהגדרת הציונות בעידן הנוכחי. אם הציונות מוגדרת רק דרך הפריזמה הליברלית-אזרחית, הכוללת נשיאה בנטל הביטחוני והכלכלי, הרי שחלקים נרחבים מהציבור החרדי נדחקים החוצה. הגדרה זו, לטענתו, מדירה ומחליפה זהות היסטורית באינטרסים תועלתניים.

הכשל המרכזי, לפי זרוק, טמון במושג "ברית המשרתים". הוא מבחין בין "ברית" במובנה התורני וההיסטורי, המבטאת גורל וייעוד משותף ונצחי, לבין "ברית המשרתים" הפוליטית, שהיא לדידו חוזה אזרחי פונקציונלי, מותנה וקר של "תן וקח". חוזה כזה, לדבריו, אינו מסוגל להחזיק אומה.

המחבר מוסיף כי המציאות הישראלית המורכבת, והמלחמה בפרט, מזכירות את השאלות הקיומיות של זהות: מי אנחנו, מאין באנו ולאן אנו הולכים. למרות זאת, נראה שהלקח המרכזי טרם נלמד, והחיפוש אחר פתרונות טכניים של "חוזים" ו"שילובים" מתעלם מהשורש הרוחני והזהותי המשותף. זרוק קורא לעבור משיח של "חוזים ומשרתים" לשיח של ברית אמיתית, המכירה בערך התורה, בנצח ישראל ובייעוד המשותף.