למה אנחנו מרגישים אשמים כשאנחנו מבקשים את מה שמגיע לנו?

אישה פנתה לעזרתה של היועצת עמליה שלום, לאחר שגרושה, מורה במקצועו, מתמיד באיחור בתשלום חלקו בהוצאות ילדיהם המשותפות, המכונה "מחציות". האישה ציינה כי למרות שהתגרשו ברוח טובה והסכימו על חלוקה שווה של ההוצאות, הגרוש נוטה לאחר בתשלומים באופן קבוע, מה שהצטבר בעבר לסכום של 10,000 שקלים. לאחרונה, התופעה חזרה על עצמה, והגרוש, למרות שהעביר חלק מהתשלומים לאחר תזכורות, לא טיפל בחובות קודמים ואף לא התנצל על האיחורים.

האישה הביעה תסכול מכך שאדם שנחשב נדיב ומסור לתלמידיו מתנהג כך, והודתה כי היא מרגישה אשמה וגרידיות כאשר היא מבקשת ממנו את כספו. שלום הסבירה כי התנהגות זו עשויה לנבוע מזהות האדם, שבנויה על נתינה עד כדי הקרבה עצמית, וכי תשלום חובותיו עלול לאיים על תפיסתו העצמית כמי שזכאי ליחס מיוחד. בנוסף, שלום הציגה את המושג "העברה נגדית", המתאר רגשות שאדם אחר גורם לנו להרגיש באופן לא מודע, דרך התנהגותו. במקרה זה, התנהלות הגרוש, הכוללת הבטחות שלא מקוימות והיעדר התנצלויות, גורמת לאישה להרגיש שהיא מפריעה ומעיקה, במקום להרגיש שהיא דורשת את המגיע לה.

שלום הדגישה כי זכותה של האישה לדרוש עמידה בהתחייבויות אינה מתבטלת בשל נדיבותו של הגרוש בהקשרים אחרים. היא ייעצה לאישה בפעם הבאה שתפנה לגרוש, לא רק לציין את הסכום החסר אלא גם את הדפוס החוזר של איחורים והיעדר התנצלויות, במטרה למנוע ממנו להתחמק לנרטיב של "עסוק מדי" ולשחרר את האישה מתחושת האשמה והצורך להתנצל על דרישותיה הלגיטימיות.