נוע, נוע, התחלה

שבוע וחצי לפני הבחירות, נדון שאלת ההצבעה על סוגיות כלכליות עולות מחדש, אך הכותב טוען שהפעם הפוקוס צריך להיות על מהפכות יסודיות אחרות. הוא מודה שבעבר האמין בחשיבות הכלכלה, אך שינוי דעתו נבע מהתפתחויות בארבע השנים האחרונות. לטענתו, ישראל ניצבת בצומת דרכים קריטי, והחלפת בנימין נתניהו היא הצעד הראשון וההכרחי לשינוי כיוון.

הכותב מציג את עמדתו של מולי שגב, לפיה יש לטפל קודם כל בפוליטיקה ובתהליך המדיני, שכן הם משפיעים על כל תחומי החיים, כולל הכלכלה. הוא סבור שנתניהו, התלוי בשותפיו החרדים והימניים הקיצוניים, משמש כלי בידיהם להשגת מטרותיהם, ורק החלפתו תאפשר תזוזה בכיוון הנכון.

הפער בין העשירונים העליונים, הנושאים ברוב נטל המס, לבין שאר האוכלוסייה גדל. הכסף המועבר, למשל למערכת החינוך החרדית, אינו מקדם את המשק ואף מושך אותו מטה, מה שמוביל לעזיבת בעלי מקצועות חופשיים את הארץ.

הכותב נזכר בניסיון העבר לשנות סדרי עדיפויות, כמו בוועדת טרכטנברג ב-2011, שהסתיים בשינויים קוסמטיים בלבד עקב התנגדות לקיצוץ בתקציב הביטחון. הוא מציין שגם ניסיונות מאוחרים יותר, כמו אלו של יאיר לפיד ומשה כחלון, נבלמו על ידי הצורך של נתניהו לשמר קואליציות עם המפלגות החרדיות.

לסיכום, הכותב קורא לארבע מהפכות יסודיות: במערכת החינוך, בחיזוק השלטון המקומי, בחקיקת חוקה חדשה וביצירת מזרח תיכון חדש. הוא מודה שכל מהפכה דורשת קדנציה שלמה, אך מדגיש את חשיבות התנעתן כדי למנוע "נקודת אל-חזור" שבה ישראל תגסוס ותשקע. שינוי קו המגמה הכלכלי, המתבטא ברמת חיים דורכת, הוא חיוני לעתיד המדינה.