רגע לפני הבחירות בישראל: נתונים מדאיגים בנושא החברה החרדית

מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי פרסם נתונים המצביעים על הסטה מתמשכת של משאבים בישראל מהשקעות המגדילות צמיחה ופריון לטובת תמיכות והטבות אחרות. הדוח טוען כי ישראל אינה סובלת רק ממגבלת תקציב, אלא מהסטת משאבים שאינה מחזקת את כושר הייצור של המשק. הוצאות הביטחון אינן הסיבה היחידה לכך, שכן ההוצאה האזרחית בישראל, בניכוי ביטחון, הייתה דומה או גבוהה מממוצע ה-OECD במשך עשרות שנים.

השלכות השינוי בסדרי העדיפויות ניכרות בפריון. בעוד שב-1975 הפריון הכולל בישראל היה גבוה ב-9% מממוצע מדינות ה-G7, ב-2023 הוא כבר היה נמוך ממנו ב-15%. בפריון העבודה, ישראל הייתה ב-1972 מעל כל מדינות ה-G7 בתמ"ג לשעת עבודה, אך ב-2024 פיגרה אחרי שש משבע המדינות.

הדוח מצביע גם על פער פנימי חריף: ענף ההייטק, המעסיק כ-10% מהעובדים, מציג פריון עבודה הגבוה ב-22% מממוצע ה-OECD. לעומת זאת, פריון העבודה של 90% הנותרים נמוך ב-24% מהממוצע. פער זה מתורגם לבסיס מס צר, כאשר 20% מהעובדים מממנים 93% מהכנסות המדינה ממס הכנסה, ומחצית מהעובדים אינם מגיעים כלל לרף המס.

מגמה מדאיגה נוספת היא יציאה גוברת מישראל. מספר הרופאים הישראלים במדינות OECD (ללא ארה"ב) ביחס למספר הרופאים בישראל עלה מ-0.7% ב-2000 ל-1.9% ב-2023. ב-2024 עזבו את ישראל 35,993 ישראלים, לעומת 13,820 שחזרו, פער של 160% במספר העוזבים לעומת החוזרים.

לדברי פרופ' בן דוד, ככל שבסיס ההון האנושי מצטמצם והנטל על הנותרים גדל, התהליך עלול להזין ולהאיץ את עצמו. "הבחירות הקרובות יקבעו מי ימשול בישראל, אבל השאלה העמוקה יותר היא באיזו מדינה תמשול הממשלה בעוד דור", הוא אומר. "זו אינה שאלה של ימין או שמאל, אלא של סדרי העדיפויות שיקבעו את עתידה של המדינה. החלון לשינוי עדיין פתוח, אבל הוא הולך ונסגר."