הפצע פתוח, וגם החשבון: ההכרעה התקציבית הקשה שמחכה לממשלה הבאה

למרות התאוששות כלכלית מרשימה מאז אסון ה-7 באוקטובר, הכוללת עלייה בתוצר לנפש, ירידה באבטלה, שיאי יצוא, שקל חזק ופרמיית סיכון נמוכה, נותרו "חשבונות פתוחים" משמעותיים שיצטרכו להיות מטופלים על ידי הממשלה הבאה. אלו כוללים חוב לאומי גדל, פגיעות במערכת הבריאות והחינוך, ופגיעה במשפחות המשרתים.

על פי הערכות, עלות המלחמה עד 2026 תגיע לכ-405 מיליארד שקל, כאשר רוב הסכום מיועד להוצאות ביטחון. כמחצית מעלויות אלו מומנו בגיוס חוב, והציבור שילם גם באמצעות התאמות תקציביות ומיסים. יחס החוב-תוצר צפוי לעלות מכ-60% ערב המלחמה לכ-70% בשנים הקרובות, מה שמצמצם את המרחב הפיסקלי של המדינה ומקטין את יכולת התגובה לזעזועים עתידיים.

המאמר משווה את המצב ליציאה ממשבר הקורונה, אז הצליחה הממשלה לשקם את המצב הפיסקלי במהירות, להפחית את החוב ולהשאיר עודף תקציבי. בניגוד לכך, ההתאוששות הנוכחית מתקיימת לצד התחייבויות מתמשכות כמו מילואים והתעצמות צבאית, והרוח הגבית הכלכלית פחות נדיבה.

בנוסף לחשבון הפיסקלי, קיים חשבון בריאותי משמעותי. נתונים מצביעים על עלייה חדה בפניות ילדים ובני נוער למיון פסיכיאטרי, זמני המתנה ארוכים לטיפול פסיכולוגי, ועלייה באבחנות פוסט-טראומה. כמו כן, נרשמה החמרה במדדי בריאות פיזיים בקרב מפוני הדרום. פגיעות אלו, לצד שחיקת המניעה והחמרת גורמי סיכון, מחייבות היערכות לטיפול ארוך טווח.

החשבון השלישי הוא בתחום החינוך. הישגי ישראל במבחני פיז״ה נמצאים בשפל חסר תקדים, כאשר אחוז גבוה של תלמידים אינם מגיעים לרמת מיומנות בסיסית. בנוסף לכשלים קיימים, יש לתקן שיבושי למידה ופערים שנוצרו בתקופת הלחימה. פגיעה זו בהון האנושי עלולה להשפיע על כושר ההשתכרות העתידי של הדור הצעיר ולהרחיב פערים חברתיים.

המאמר מסכם כי הממשלה הבאה תצטרך להציג תוכנית כלכלית כוללנית, הכוללת קביעת סדרי עדיפויות ברורים, הבחנה בין הוצאות הכרחיות למיותרות, וקביעת מקורות מימון. התאוששות כלכלית אינה מבטלת את הצורך בתשלום החשבונות הללו, ועל המדינה להימנע מהעברת הנטל לדור הבא.