האקדש: מה השתנה בין אירועי 1990 ו-2000 לאירועים הנוכחיים?

המסגד אל-אקצא עובר תקופה קשה, עם עלייה בפשיטות וטקסים תלמודיים בשטחו, לצד ירידה בתגובה העממית והרשמית. המאמר משווה בין אירועים היסטוריים, כמו פשיטת אריאל שרון ב-2000 שהציתה אינתיפאדה, לבין הפשיטות החוזרות של השר איתמר בן גביר כיום, המלוות בטקסים דתיים מוגברים. בעוד שבעבר, הפשיטות והתגובה עליהן הובילו לאינתיפאדה ולתגובה ערבית ואיסלאמית רחבה, כיום הפשיטות נמשכות עם תגובה מופחתת, למרות שהן כוללות כעת תפילות, השתחווויות, תקיעות בשופר ואף הכנסת ספרי תפילה. בשנת 1990, הכרזת ארגון "אמנייני ההקדש" על כוונתם להניח אבן פינה ל"מקדש השלישי" הובילה להתאספות אלפי פלסטינים במסגד, אך כוחות ישראליים ירו לעברם, מה שהביא למותם של רבים, ביניהם עדנאן ח'אלף מוואסי מטמרה. האינתיפאדה השנייה, שהחלה בעקבות פשיטת שרון ב-2000, נבעה גם מתסכול מצטבר מהכיבוש, ההתנחלויות, הסכם אוסלו וכישלון פסגת קמפ דייוויד. כיום, המצב שונה: הפשיטות הפכו למעשים דתיים תכופים המקבלים הגנה רשמית, כפי שבא לידי ביטוי בתקיעות בשופר 30 פעמים ביום אחד בספטמבר 2026, ובמעורבותו של בן גביר בטקסים. המאמר מציין כי המצב הנוכחי נובע מעייפות פלסטינית עקב המלחמה בעזה, דיכוי, מעצרים, וכן מהפילוג הפלסטיני והחלשת המוסדות. נדרשת בנייה מחדש של היכולת הקולקטיבית. מבחינה פלסטינית, יש להחזיר את אל-אקצא למרכז העשייה הלאומית, לתמוך בשומרי המסגד ובעובדי הווקף, ולחזק את הנוכחות בו. לפלסטינים אזרחי ישראל אחריות מיוחדת, עליהם לחדש את תפקידם ההיסטורי באמצעות חינוך הדורות הבאים ובניית עבודה מאורגנת. מבחינה ערבית ואיסלאמית, יש להפוך את הגינויים לתמיכה קבועה במתפללים, ולהפעיל לחץ פוליטי, דיפלומטי וכלכלי לעצירת ההתקפות. המאמר קורא לזכור את קורבנות העבר ולהמשיך את מורשתם בהגנה על המקום, מבלי לחכות לאירוע גדול יותר או להתרגל לשגרת ההפרות.