הצלקת הכלכלית של 7 באוקטובר: 160 אלף ישראלים מחוץ לשוק העבודה

למרות שהכלכלה הישראלית מפגינה חוסן מפתיע מאז אירועי 7 באוקטובר, עם אבטלה נמוכה וגיוס עובדים מתמשך, תמונה אחרת נחשפת מתחת לפני השטח: כ-160 אלף ישראלים אינם משתתפים עוד בשוק העבודה באופן פעיל. נתון זה חורג מהסטטיסטיקה הרשמית של אבטלה, שכן רבים מהם אינם מוגדרים כמחפשי עבודה, אלא פרשו לחלוטין מהמעגל הכלכלי מסיבות שונות, כגון שירות מילואים ממושך, פציעות, השלכות פסיכולוגיות של המלחמה, שינויים במצב המשפחתי או קושי לחזור לקצב עבודה קודם. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ירד מ-63.9% לפני המלחמה ל-61.6% במאי 2026, ירידה המשקפת מאות אלפי אנשים בגיל העבודה שאינם פעילים כלכלית.

הסיבות לנשירה משוק העבודה מגוונות. חלק מהישראלים מתמודדים עם שירות מילואים ממושך, אחרים עם פציעות פיזיות או קשיים נפשיים. כ-27 אלף איש פנו להכרה כנפגעי מלחמה, כאשר כ-55% מהם סובלים גם מהשלכות פסיכולוגיות. בנוסף, מתוך למעלה מ-87 אלף אזרחים שהוכרו כנפגעי פעולות איבה, למעלה מ-40 אלף קיבלו קביעת דרגת נכות. סקר בקרב נפגעים אלו מצא כי רק 27% חזרו להיקף עבודה מלא, 34% עובדים חלקית, ו-35% אינם עובדים כלל, כאשר כשני שלישים דיווחו על הרעה במצבם הכלכלי.

הפרדוקס בשוק העבודה הישראלי מתבטא בכך שקיים מחסור בעובדים, למרות שחלק ניכר מכוח העבודה אינו פעיל. הדבר נובע משילוב של מלחמה מתמשכת, שירות מילואים, ומחסור בעובדים פלסטינים. התוצאה היא מצב בו עסקים מדווחים על מחסור בעובדים, בעוד מאות אלפי אנשים אינם עובדים בהיקף מלא. הדבר גורם לאובדן הכנסות, תוצר, הכנסות ממסים וניסיון מקצועי, במיוחד בקרב בעלי מקצועות מבוקשים.

השפעות המלחמה אינן מוגבלות לאובדן תעסוקה מלא. מחקר של מכון דמוקרטיה ישראלי מצא כי 21% מהשכירים ו-64% מהעצמאים דיווחו על ירידה בהיקף עבודתם או פעילותם העסקית, במיוחד בקרב תושבי הצפון (כ-45%) ובקרב מבוגרים מעל גיל 65 (55%). הפגיעה בעצמאים חמורה במיוחד, כאשר 70% דיווחו על ירידה בהכנסות. גם עובדים בעלי הכנסה נמוכה נפגעו יותר, עם 36% שדיווחו על ירידה בהיקף העבודה, לעומת 17% בקרב בעלי הכנסה גבוהה.

ההשלכות הפסיכולוגיות של המלחמה מהוות אתגר כלכלי משמעותי. פוסט-טראומה יכולה לפגוע ביכולת הריכוז, התקשורת וההתמודדות עם סביבת עבודה. מחקרים מצביעים על כך שתמיכה מותאמת אישית והתאמת תנאי העבודה לנפגעי טראומה יכולים לשפר משמעותית את שיעורי השימור התעסוקתי. המודל הקיים של שוק העבודה, המבוסס על ימי עבודה מלאים וקבועים, אינו מתאים לכלל הנפגעים, ונדרשת גמישות רבה יותר, כגון עבודה חלקית, היברידית או בשעות גמישות.

מדינת ישראל כבר משקיעה משאבים בהחזרת עובדים לשוק העבודה, באמצעות תוכניות תמיכה כספית. עם זאת, תמריצים כספיים בלבד אינם מספיקים לטפל באנשים שאינם מסוגלים לחזור לקצב עבודה קודם מסיבות פיזיות או נפשיות. האתגר העומד בפני הכלכלה הישראלית כעת הוא לא רק יצירת מקומות עבודה, אלא החזרתם של אלו שנפגעו מהמלחמה למעגל הכלכלי הפעיל, תוך התמודדות עם השלכות ארוכות טווח של נשירה משוק העבודה.