אחד מכל חמישה לא חזר לתפקוד מלא: הצד האפל של תהליך ההתאוששות בישראל

מחקר חדש שנערך בקרב מדגם ארצי מייצג של האוכלוסייה בישראל חושף כי כ-20% מהאוכלוסייה מדווחים על פגיעה חמורה בתפקוד היומיומי על רקע מצבם הנפשי, וכי שיעור זה לא פחת גם כשהתסמינים פחתו. המחקר, שנערך בין אוקטובר 2024 למאי 2026, מצביע על חשיפה טראומטית חסרת תקדים בהשוואה בינלאומית, כאשר כ-15% מהמשיבים היו נוכחים באירועי ה-7 באוקטובר או אירועי טרור מאוחרים יותר, או שהכירו מקרוב אדם שנפגע, נהרג או נחטף.

המחקר מצא כי נשים, ובפרט נשים צעירות בגילאי 18-35, מדווחות על מצוקה ופגיעה תפקודית גבוהות יותר. כ-32% מהנשים הצעירות דיווחו על פגיעה תפקודית על רקע נפשי, לעומת כ-19% בקרב גברים. בנוסף, כשליש מהנשים הצעירות חצו סף קליני בתחומי חרדה, דיכאון או פוסט-טראומה.

הפגיעה התפקודית ניכרת בעיקר במישור החברתי. בעוד תפקודים כמו עבודה וניהול משק הבית נותרו יציבים יחסית, כ-50% דיווחו על פגיעה בפעילויות פנאי, ו-35% התקשו ליצור ולתחזק קשרים קרובים. ממצא זה משמעותי במיוחד לאור העובדה שקשרים חברתיים ושגרה מהווים מקורות חוסן מרכזיים עבור הציבור.

למרות ירידה מסוימת בתסמינים, כשליש מהאוכלוסייה חצו סף קליני לפחות באחד מתחומי החרדה, הדיכאון או הפוסט-טראומה. קצב ההתאוששות שונה בין התחומים, כאשר יותר מ-60% מהסובלים מתסמיני פוסט-טראומה עדיין דיווחו על מצוקה משמעותית. הממצאים מדגישים את הצורך בהרחבת שירותי בריאות הנפש, גיוון דרכי המענה, והדגשת חשיבותם של מעגלי תמיכה מחוץ למערכת הבריאות, שכן תחושת תמיכה טובה מתקשרת לחוסן.