שלוש שנים לאחר הטבח: משפחות קורבנות אוקטובר 7 חולקות כאב וזעם
תורגם ותומצת מתוך i24NEWS French על ידי baba
שלוש שנים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, בני משפחות הקורבנות משתפים ברשתות החברתיות את כאבם, זכרונותיהם וזעם כלפי ההנהגה הפוליטית, שאינה נוטלת אחריות מלאה לכשלים. משפחות רבות מבטאות את תחושת הנטישה והאשמה, כמו גם את הקושי המתמשך להתמודד עם האובדן. הסיפורים האישיים של משפחות ברעם, גבאי, גורן, וייס ואחרות מדגישים את הפער בין ההבטחות לבין המציאות, ואת השאלות הקשות שנותרו ללא מענה.
הידיעה ב-7 שורות · תקציר של baba
- שלוש שנים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, משפחות הקורבנות מביעות ברשתות החברתיות כאב, זעם וביקורת על ההנהגה.
- משפחות רבות מאשימות את ההנהגה הישראלית בכך שלא לקחה אחריות מלאה על הכשלים שקדמו למתקפה.
- גיא זוארץ ספד לאחיינו איליי ברעם, שנרצח בפסטיבל נובה, והביע בושה על חוסר השינוי.
- מיכל גבאי, אמו של שני גבאי, שחזרה לזירת הפסטיבל וסיפרה על שאלות ה'לוואי' שמלוות אותה.
- משפחות מהקיבוצים בגבול עזה, כמו משפחת גורן, חשות שהאזרחים נותרו לבדם להציל את עצמם.
- מיתל וייס סיפרה כי הבינה כבר ב-8 באוקטובר שלא היה מישהו להציל בבית הוריה.
- משפחות החיילות שנהרגו בנחל עוז מעידות על הריק שהותירה אחריהן היעלמותן ועל הקושי בזיכרון.
שלוש שנים לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, בני משפחות הקורבנות משתפים ברשתות החברתיות את כאבם, זכרונותיהם, וכן את זעמם כלפי המנהיגות הפוליטית. משפחות רבות עדיין מאשימות את ההנהגה הישראלית בכך שלא לקחה אחריות מלאה על הכשלים שקדמו למתקפה. מגיש הטלוויזיה גיא זוארץ ספד לאחיינו, איליי ברעם, שנרצח בפסטיבל נובה ברעים. "אני מתבייש לומר לך שמיום לכתו, שום דבר לא השתנה. הכל נשאר אותו דבר", כתב, והתייחס לסבל אמו של איליי: "לא מזמן היא שאלה אותי: 'כל חיי יחסר לי כך? כל חיי אכאב כך?' עניתי לה שכן". מיכל גבאי, אמו של שני גבאי, שנרצחה גם היא בפסטיבל נובה, שבה לקיבוץ רעים וסיפרה על השאלות שממשיכות להעסיק אותה. "לא הצלחתי להפסיק לחשוב על ה'לוואי': לו הייתי מצליחה להגיע אליך, לו הייתי מצליחה להציל אותך. היום, הייתי נותנת הכל כדי להתווכח איתך שוב", אמרה. הזעם מובע גם בקרב משפחות הקיבוצים בגבול עזה. גל גורן, ששני הוריו, אבנר ומאיה גורן, נרצחו ב-7 באוקטובר, סיפר על רגעי חייו האחרונים של אביו: "אנחנו, האזרחים, נשארנו לבד להציל את עצמנו, אז והיום". מיתל וייס, שאביה נרצח ונחטף בעוד אמה ואחותה נלקחו כבנות ערובה בבאר, סיפרה שהבינה כבר ב-8 באוקטובר כי "כבר לא היה שם מישהו להציל" בבית הוריה. בנחל עוז, בני משפחות החיילות שנהרגו במתקפה העידו גם הן. שחר, אחותה של המשקיפה שקד אברמוביץ', הביעה את הריק שהותירה אחריה היעלמותה, בעוד דניאלה גלבוע, ששירתה איתה, סיכמה את נטל האבל שלוש שנים לאחר מכן: "כל כך הרבה טקסים... איך לבחור לאיזה ללכת? הלב שלי בוער לראות אתכם שוב".
מוזכרים
אותו אירוע, כפי שכל מערכת דיווחה עליו בנפרד. פתחו כמה דיווחים כדי להשוות מה כל מערכת מדגישה, ומה היא משאירה בחוץ.
רק i24NEWS French עד כה.
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.
