צביקה הדר חושף: "נכנסתי להתקף חרדה של החיים"
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- צביקה הדר סיפר על התקף חרדה שחווה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר.
- הוא חש חוסר יכולת להופיע ולשמח אנשים בתחילת האירועים.
- הדר מצא דרך לסייע באמצעות פעילות בחמ"ל האזרחי וארגון הלוויות.
- הוא תיאר את ההתגייסות המשותפת של העם כמקור כוח.
- הדר סיים את דבריו באמירה אופטימית על העם הישראלי.
במהלך תוכניתו בערוץ 16, לרגל יום הזיכרון לטבח השבעה באוקטובר, שחזר צביקה הדר את הרגעים שבהם הבין את ממדי האסון. הוא סיפר כי בתחילת האירועים, כשהוא עדיין לא קלט את עוצמתם, חש חוסר יכולת להופיע ולשמח, ואף חש שאינו "שמיש" למרות היותו קצין בגולני. ככל שהתמונה התבהרה, והגיעו דיווחים על אירועים קשים, הוא החל להבין את גודל האסון.
הדר תיאר כיצד פניות מאמנים שרצו לסייע גרמו לו להבין שהוא עצמו אינו מסוגל לבצע את תפקידו כמבדר. הוא נכנס להתקף חרדה, כשהוא חושש לחייו ולחיי משפחתו, ולא היה מסוגל להעלות חיוך על פני איש. במקום להופיע, הוא מצא מפלט במשאית תפאורה וציוד טלוויזיה, שם שהה עם חברו הטוב.
משם, השניים החלו לפעול כחלק מהחמ"ל האזרחי, שאותו הדר הגדיר כגוף היחיד שתפקד בחודשים הראשונים שלאחר הטבח. במסגרת זו, הם סייעו למשפחות שכולות, הגיעו להלוויות ודאגו לאספקת ציוד בסיסי כמו כיסאות, אוהלים ומים. הדר ציין כי בפעילות זו פגש אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, כולל אריתריאים, שתרמו מזמנם וממרצם.
הדר סיפר כי הקים "חמל אבלים" וכי המציאות בשטח הציבה בפניו משימות שלא דמיין שיבצע, כמו ארגון הלוויות ודאגה לצרכים בסיסיים של המשתתפים. הוא ציין כי דווקא מתוך העבודה הקשה וההתגייסות המשותפת של כולם, ללא קשר לדעה או רקע, הוא שאב כוח רב. בסיום, חזר הביתה ואמר לאשתו, בדמעות, "יהיה טוב, איזה עם יש לנו ככה".
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.
