המאבק הפוליטי של ערביי ישראל: קריאה לארגון פנימי ופעילות בינלאומית

המאמר מבקר בחריפות את פסילת המועמד סמי אבו שחאדה מהבחירות לכנסת, וטוען כי היא מהווה שיא של "צביעות פוליטית ומוסרית ישראלית". הכותב מאשים את בית המשפט העליון, היועצת המשפטית, מפלגות האופוזיציה והתקשורת הישראלית בהצטרפות ל"מקהלת ההסתה" נגד אבו שחאדה והמפלגות הערביות.

הכותב מציין כי מאז ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה, חל שינוי עולמי לטובת הפלסטינים, לצד התגברות הקיצוניות בישראל. לטענתו, שינויים אלו שינו את כללי המשחק מול ישראל והעם הפלסטיני, אך הפלסטינים עצמם לא השתנו. הרשות הפלסטינית מתוארת כ"כלי דיכוי" של מאבקם הפוליטי, והיא מתעלמת מהנעשה בעזה.

בנוסף, המאמר מבקר את הקיפאון הפוליטי בקרב הציבור הפלסטיני הפנימי, הנובע מחשש מתגובות ישראליות. הכותב טוען כי מאז הסכמי אוסלו, המאבק הפוליטי של המיעוט הפלסטיני בישראל הצטמצם לפעילות פרלמנטרית בלבד, ללא פיתוח כלים נדלניים חדשים.

לאור השינויים הפוליטיים בישראל, התחזקות השיח הבינלאומי על זכויות אדם, והתגברות הפשיזם בישראל, קורא המאמר לפלסטינים הפנימיים להתעורר מה"תרדמת העמוקה" ולחזק את קשריהם עם העולם. יש לפעול לארגון החברה במגזרים מקצועיים, כגון חקלאים, רופאים ומהנדסים, ולהקים מרכז למען הסברה בינלאומית. פעילות זו, הכוללת תביעות בנושאי קרקע, דת, זהות ומעמד פוליטי, תחזק את הפעילות הפרלמנטרית ותמנע את המשך הקיפאון הפוליטי.