"אתה שואל מה למדנו? לא בטוחה שלמדנו"

יפעת בן שושן, תושבת נתיב העשרה, מתארת את תחושותיה ואת המציאות הקשה של תושבי עוטף עזה כשלוש שנים לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. ממרפסת ביתה, היא צופה אל עבר עזה ומספרת על ההתעלמות של מערכת הביטחון מהתראות חוזרות ונשנות מצד התושבים על פעילות חמאס, תרגילים צבאיים ומודיעין שהצביע על כוונות התקפיות. בן שושן מדגישה את תחושת ההזנחה והיחס המזלזל שקיבלו התושבים, שלטענתה נחשבו ל"משוגעים" או ל"סתם מדברים שטויות", גם כאשר ניסו להעביר מידע קריטי לצבא.

היא מתארת כיצד תרגילים של חמאס, שדווחו לה על ידי קשב בשם מנחם גידה, נראו כ"נבואה שהתגשמה" לאחר הטבח. בן שושן מבקרת את "המכשול" התת-קרקעי שבנייתו יוחסה לראש הממשלה בנימין נתניהו, וטוענת כי למרות ההשקעה העצומה, הוא לא מנע את החדירה. היא מצביעה על בניית עמדות תצפית של חמאס בסמוך לגדר, שצה"ל לא פגע בהן באופן יעיל, ועל תגובות צבאיות שנראו לה לא פרופורציונליות או לא רלוונטיות, כמו ההנחיה להגדיל את עובי דלת הממ"ד במקום לטפל באיום המיידי.

בן שושן מתייחסת גם למצב הפוסט-טראומטי של התושבים, לקשיים בחזרה לשגרה ולתחושה שהלקחים מה-7 באוקטובר לא הופקו במלואם. היא מביעה ספק אם "למדנו הרבה" ומצביעה על המשך ההסתמכות על הגנה במקום טיפול באויב, ועל תפיסות שגויות כמו "הכול עובר דרך חמאס". היא מזכירה אירועים כמו תרגיל חמאס שדימה פשיטה על בסיס צבאי, ירי רקטות, וחדירת מחבלים, שזכו להתעלמות או לתגובות לא מספקות מצד הצבא.

הכתבה מביאה גם את דבריו של ישי ספז, חבר כיתת הכוננות של יתד, המביע דאגה מהקמת בסיס אמריקאי ליד יתד כחלק מתוכנית לשיקום עזה, שלטענתו אינה מנקה את הרצועה מטרור ועלולה לאפשר לחמאס להמשיך לשלוט. ספז טוען כי ההסכם המוצע מאפשר שיקום ללא פירוק חמאס, וכי חמאס מבין זאת ואין לו תמריץ להתפרק. הוא מציע שישראל צריכה להתנות את השיקום בפירוק חמאס בכוח, אם הארגון לא יתפרק מרצונו.