אידיאולוגיה או נדל"ן? המשפחות החרדיות שכובשות את הגבעות ביו"ש

בשנים האחרונות נרשמת תופעה של משפחות חרדיות, בעיקר אברכים ובני תורה, המבקשות להקים קהילות חדשות בנקודות התיישבות בגבעות ביהודה ושומרון. מקומות כמו מצפה לאה בבנימין, שאינם דומים לשכונות חרדיות מוכרות, מאכלסים משפחות המעוניינות לשמור על אורח חיים חרדי מבודד, ללא שימוש בסמארטפונים, הרחק מהריכוזים החרדיים המסורתיים. תופעה זו, אף שהיא עדיין מצומצמת, מתרחשת במספר מוקדים.

החיבור בין הציבור החרדי להתיישבות ביהודה ושומרון אינו חדש, עם הקמת יישובים חרדיים כמו מעלה עמוס ומיצד בשנות ה-80. עם זאת, ההתיישבות החדשה בגבעות שונה מהערים החרדיות המבוססות כמו ביתר עילית ומודיעין עילית, בכך שהיא דורשת מהתושבים להשתתף בתהליך הקמת התשתיות והמוסדות. חלק מהמשפחות המגיעות משתייכות לקהילות כמו קהילת זילברמן, המוכרת בעולם הליטאי.

גורמים מרכזיים לתופעה כוללים את מצוקת הדיור והקושי לרכוש דירה בערים החרדיות המרכזיות, לצד רצון ליצור מודל חרדי עצמאי. משפחות רבות, המאופיינות בשיעורי ילודה גבוהים ובהכנסה ממוצעת נמוכה יותר, מחפשות פתרונות דיור נגישים יותר, הכוללים בתים מרווחים ושטח במחיר סביר. עם זאת, המעבר לגבעות מציב אתגרים משמעותיים, בעיקר בנוגע להקמת מוסדות חינוך, תחבורה ושירותים קהילתיים חיוניים.

ההתיישבות בגבעות אינה תמיד מוסדרת, וחלק מהנקודות אף פונו בעבר על ידי כוחות הביטחון, כפי שקרה בדרך אמונה ב-2022 ובצור משגבי בנובמבר 2025. פינויים אלו בוצעו לעיתים בעקבות פעולות עברייניות או מחלוקות תכנוניות. ההצלחה של התופעה בטווח הארוך תלויה ביכולת ליצור מעטפת קהילתית וחינוכית שתאפשר למשפחות החרדיות להישאר בעולמן המוכר, תוך התמודדות עם מציאות פחות יציבה מאשר בערים החרדיות המבוססות.