השאלה המרכזית בבחירות: האם ישראל היא מדינה עצמאית או אוסף של נתינים?

לקראת הבחירות הקרבות, החברה הישראלית ניצבת בפני דילמה מכרעת לגבי עתידה וזהותה. על פי ניתוח של הכתב הפוליטי אמנון אברמוביץ', הבחירות הללו יהוו מבחן ליכולת החברה הישראלית להתעלות מעל חלוקות פוליטיות מסורתיות, כמו ימין ושמאל, ולבחון האם היא מתנהלת באופן עצמאי או נכנעת לרצונות חיצוניים. אברמוביץ' מציין כי כללי הבחירות הבסיסיים מציעים להצביע למי שמבטיח פחות, כדי להפחית אכזבות. הוא מדגיש כי הבחירות הנוכחיות הן קריטיות לבחינת החשיבה האזרחית והיכולת להתנתק מזהויות מפלגתיות מקובעות.

המאמר מבקר בחריפות את ממשלת "7 באוקטובר", שלטענת המחבר מזלזלת באינטליגנציה של הציבור. הוא מזכיר הצהרות של שרים כמו בצלאל סמוטריץ' לאחר הטבח, וכן אמירות חוזרות ונשנות על חיסול איום הגרעין האיראני והאיום הטילים הבליסטיים, שלטענתו כבר טופלו. אברמוביץ' טוען כי הניסיון להציג את המצב כבין "קטסטרופה" ל"נס" או בין "שואה" ל"תקומה" הוא הטעיה. הוא מצביע על פער בין הצהרותיו של נתניהו על חוזק ישראל לבין התרעות הרמטכ"ל על קריסת הצבא מבפנים. כמו כן, הוא מביע דאגה מהידרדרות מעמדה של ישראל בארה"ב, כאשר תומכים מסורתיים רואים בממשלה הנוכחית איום קיומי, ואירופה שוקלת סנקציות וחרמות בשל "טרור יהודי" בהתנחלויות, בניגוד לעבר בו תמכה בישראל.

המאמר סוקר את הזירה הפוליטית לקראת הבחירות, ומציין את המאמצים לאיחוד גושי אופוזיציה. הוא מזכיר את האפשרות שגדי איזנקוט, למרות חוסר ניסיונו הפוליטי, יוביל על פני נתניהו בסקרים, בשל תכונותיו האישיות המנוגדות לראש הממשלה המכהן. אברמוביץ' מבקר את ריבוי המפלגות הקטנות שעלולות לבזבז קולות יקרים, ומדגיש את חשיבות איחוד הכוחות במחנה השינוי. הוא מתייחס גם למאבקים פנימיים בליכוד ולבריתות פוליטיות אפשריות, כמו זו של יואז הנדל וירון זליכה, ומעלה תהיות לגבי מינוי שר המשפטים בממשלה עתידית, תוך אזכור מפלגה חדשה בראשות אשתו של יגאל עמיר.

בסיום, אברמוביץ' מותח ביקורת על נאומו של נתניהו באו"ם, ומצביע על "צביעות" בהתנהלותו, כמו התנהגות מזכיר צבאי, סיפור על שחרור חטופי אנטבה, והתעלמות מתפקידו של קטאר במימון חמאס, בעוד הוא עצמו נהנה מכך. הוא משווה זאת למצבם של חטופי עזה, שנתניהו, לטענתו, "הפקיר".