מספרד דרך דרום צרפת ועד ישראל: הגילגול שעברו ענבי הגרנאש
ענבי הגרנאש, שבעבר נחשבו כמתאימים בעיקר לאקלים חם ויינות מתוקים ועשירים, עוברים בשנים האחרונות מהפך עולמי. כיום, ייננים ברחבי העולם, כולל בישראל, מגלים מחדש את הפוטנציאל של זן זה באזורים קרירים וגבוהים יותר, המאפשרים התפתחות איטית ומאוזנת יותר של הענבים.
השינוי בתפיסה החל באזורי יין בספרד כמו גרדוס, שם גפנים עתיקות בגובה רב מייצרות גרנאש בעל צבע בהיר, ארומות מורכבות וחומציות בולטת, המזכיר לעיתים פינו נואר. גם בריוחה אלטה, אזור המזוהה עם טמפרניו, מתחילים להעריך מחדש כרמי גרנאש ישנים באזורים גבוהים, ומפיקים מהם יינות זניים איכותיים.
בדרום צרפת, באזורים כמו שאטונף-דו-פאפ, הייננים עוברים מכרמים נמוכים וחמים לכיוון כרמים גבוהים וקרירים יותר. התוצאה היא גרנאש עם פחות מתיקות פרי ויותר מתח וחומציות, המציע אורך ועידון. טכניקות ייצור חדשות, כמו אינפוזיה עדינה במקום מיצוי אגרסיבי, מאפשרות לגרנאש לשמור על צבעו הבהיר אך לפתח מורכבות ארומטית ומרקם עדין.
בישראל, חלוצים כמו בועז מזרחי אדם ואבי פלדשטיין מובילים את המגמה, תוך שימוש בכרמים גבוהים וקרירים, כמו אלו שבנווה אטי"ב ופקיעין. הם מתמקדים בביטוי הארומטי והמורכבות של הגרנאש, גם אם צבעו נותר בהיר, מתוך הבנה שזהו אינו חיסרון אלא מאפיין ייחודי של הזן בתנאים אלו. ענת אגמון, מומחית בכורמות וייננות, מציינת כי ניתן לזהות בקלות את האקלים שבו גדל הגרנאש, וההבדלים ניכרים בטעימת יינות מאזורים שונים.
