המלחמה יורדת מתחת למים: המרוץ לרובוטים שיגנו על צינורות, כבלים וספינות
תעשיית הביטחון ובניית הספינות מגבירות את הפיתוח והשימוש בכלים ימיים ותת-ימיים בלתי מאוישים, במטרה להרחיב את יכולות הסיור, המודיעין וההגנה הימית תוך צמצום הצורך בשליחת צוותים אנושיים. לצד כלי השיט המאוישים המסורתיים, מתפתחת שכבה חדשה של רובוטים ימיים קטנים יותר, המסוגלים לסרוק אזורים נרחבים, לבדוק תשתיות תת-ימיות ולאסוף מידע חיוני. הדבר מאפשר לציים להגדיל את כיסוי השטח שלהם ולפנות את הכלים היקרים והמאוישים למשימות קריטיות יותר.
חברת בניית הספינות האיטלקית פינקנטיירי הובילה מהלך משמעותי בתחום זה, עם רכישת אחזקות בארבע חברות העוסקות ברובוטיקה תת-ימית, כלי שיט ללא צוות, תקשורת תת-ימית וסקרים ימיים, בהשקעה ראשונית של כ-600 מיון אירו. החברה צופה כי הפעילות המשולבת תייצר הכנסות של כ-1.1 מיליארד אירו ורווח של כ-220 מיליון אירו עד שנת 2026, תוך התייחסות גם לשירותים מסחריים ולא רק צבאיים.
המונח "רחפן ימי" מתייחס למגוון כלים, חלקם פועלים על פני המים ואחרים מתחת לפני השטח, הנעים בין שליטה מרחוק לפעולה אוטונומית מלאה. משימותיהם כוללות איסוף מידע, חיפוש עצמים, בדיקת תשתיות תת-ימיות כמו כבלי תקשורת וצינורות, ומתקני אנרגיה, וכן משימות צבאיות. הגנה על תשתיות אלו חיונית למניעת שיבושים כלכליים רחבים, והכלים הבלתי מאוישים מציעים פתרון יעיל וחסכוני לבדיקתן השוטפת.
בישראל, חברת דיאסאייטי (DSIT), המפתחת מערכות סונאר והגנה תת-ימית, בולטת בתחום. החברה, שבה מחזיקה רפאל מערכות לחימה מתקדמות בכ-39.6%, הונפקה בבורסה בתל אביב. דיאסאייטי מפתחת מערכות המיועדות להגנת נמלים, בסיסים ימיים ותשתיות אסטרטגיות, תוך שימוש בגלי קול לאיתור איומים מתחת למים. התעשייה האווירית גם היא פעילה בתחום, באמצעות צוללת אוטונומית עבור הצי הגרמני, מה שמדגיש את הצורך במגוון ספקים לשרשרת האספקה של מערכות אלו.
