בחירות 2026: מלכודת 61 המנדטים והדרכים להיחלץ ממנה
לקראת הבחירות לכנסת ה-26, שנותרו להן 40 יום, נראה שהשאלה המרכזית אינה רק מי ישיג רוב של 61 חברי כנסת, אלא היכולת המוסדית של ישראל להרכיב ממשלה יציבה ומתפקדת. פרופסור למשפטים ונשיא המכללה האקדמית רמת-גן, מוחמד ואטאד, מסביר כי המצב הנוכחי דומה למשל הפילוסופי על קנקן סדוק, כל מים שיימזגו אליו ידלפו החוצה. הבעיה טמונה במבנה המשפטי והפוליטי של ישראל, היוצר אתגר יציבות מתמשך, המכונה "פרדוקס השלטון הישראלי".
קיימים שני תרחישים עיקריים לניצחון בבחירות, ושניהם מציבים אתגרים משמעותיים. התרחיש הראשון הוא ניצחון של הגוש הימני-דתי (61-62 מנדטים), שיאפשר הרכבת ממשלה מהירה מבחינה פרוצדורלית, אך תלויה באופן קיצוני בכל מרכיב קואליציוני. במצב כזה, כל חבר כנסת או סיעה קטנה יכולים להשפיע באופן מכריע על עצם קיום הממשלה, ולהפוך סוגיות רגישות כמו חוק הגיוס, רפורמה משפטית ותקציב לאירועים בעלי משמעות קיומית לקואליציה.
התרחיש השני הוא ניצחון של הגוש המנוגד (61-63 מנדטים). כאן, האתגר המבני נובע מחוסר אחידות אידיאולוגית עמוקה. ללא תמיכה של מפלגות חרדיות, בלוק זה יצטרך להסתמך על תמיכת מפלגות ערביות, מה שיוצר קשיים בקבלת החלטות ממשלתיות בנושאי חוץ, ביטחון ומדיניות לאומית.
חלק ניכר מהחוסן המוסדי נובע משינויים מבניים בתוך הזרמים הפוליטיים. הבלוק האורתודוקסי אינו פועל עוד כמונוליט, עם מתחים פנימיים בין זרמים. הבלוק הערבי מורכב מסיעות בעלות השקפות מנוגדות, המאוגדות יחד בעיקר בשל החשש מאי-מעבר אחוז החסימה. גם ממשלת אחדות לאומית אינה פתרון, שכן מנגנוני פשרה ורוטציה יוצרים שוויון משתק.
בנוסף, קיימים מנגנונים חוקתיים המאיימים על יציבות הממשלה, כמו הקושי בשמירה על משמעת קואליציונית, מתחים מול מערכת המשפט, והסעיף המאפשר פיזור כנסת אוטומטי עקב אי-אישור תקציב. כדי להתמודד עם בעיות אלו, מוצעות מספר רפורמות: קיצור הליך הקמת הממשלה, חיזוק חוק אי-אמון קונסטרוקטיבי, שינוי שיטת הבחירות, יישום מלא של "החוק הנורבגי", והרחבת מספר השרים. חלופות נוספות כוללות מעבר למשטר נשיאותי או חצי-נשיאותי.
המאמר משווה את המצב למודלים בינלאומיים כמו גרמניה (אי-אמון קונסטרוקטיבי), ניו זילנד (הסכמי תמיכה ותקציב) וספרד/בלגיה (דרישה למועמד חלופי). כדי להתגבר על קונפליקט האינטרסים של חברי הכנסת, מוצע מנגנון "כניסה לתוקף מושהית" לרפורמות חוקתיות. לבסוף, מוצע כי נשיא המדינה יזם "שולחן עגול לחידוש חוקתי" ליצירת "אמנת יציבות חוקתית" שתקודם עם כניסה לתוקף מושהית, במטרה להבטיח את עתידה הדמוקרטי של ישראל.
