על כל שקל שנכנס לעובד המעסיק מוציא 1.59 שקל, וזה עוד לפני הרכב
עלות העסקתו של עובד בישראל גבוהה משמעותית מהשכר נטו שהוא מקבל, כאשר על כל שקל שהעובד מקבל לידיו, המעסיק מוציא 1.59 שקלים. לדוגמה, עובד עם שכר ברוטו של 18,000 שקל מקבל נטו 13,621 שקלים, בעוד שהעלות הכוללת למעסיק היא 21,725 שקלים. הפער של 59% נובע ממספר גורמים: 3,749 שקלים מוחזרים לעובד כחיסכון פנסיוני ופיצויים, בעוד ש-4,355 שקלים מופנים למס הכנסה וביטוח לאומי ובריאות.
יתרת הפער כוללת את חלק המעסיק בהפרשות לפנסיה (1,170 שקלים), לפיצויים (1,499 שקלים) ולביטוח לאומי ובריאות (1,056 שקלים). סכומים אלו מתווספים לשכר הברוטו, כך שהשכר המופיע בתלוש נמצא למעשה באמצע הדרך בין העלות הכוללת למעסיק לשכר הנטו של העובד.
חישוב זה מאפשר למעסיקים לנהל תקציבי גיוס בצורה יעילה יותר, על ידי הבנת העלות המלאה של העובד והתאמת הצעת השכר. גורמים המשפיעים על היחס בין עלות למעסיק לשכר נטו כוללים את גובה השכר, שיעורי ההפרשות לפנסיה ופיצויים, ומספר נקודות הזיכוי להן זכאי העובד. לדוגמה, עובד עם שכר נמוך יותר ועם יותר נקודות זיכוי ייהנה מיחס נמוך יותר.
נקודות זיכוי, המהוות ברירת מחדל של 2.25 לגבר תושב ישראל (ועוד חצי נקודה לאישה), יכולות להפחית את חבות המס במאות שקלים בשנה. כמו כן, זיכוי מס של 35% על הפקדות העובד לפנסיה מקטין את חבות המס. תקרת שכר לביטוח לאומי מופחת עומדת על 7,703 שקלים, כאשר שכר מעבר לתקרה זו פטור מדמי ביטוח, מה שמפחית את העלות היחסית למעסיק עבור עובדים בכירים.
עלויות נלוות נוספות, כגון רכב, נסיעות, הבראה וטלפון, יכולות להוסיף אלפי שקלים לעלות החודשית הכוללת של העסקת עובד, ובמקרים מסוימים אף ליצור חבות מס נוספת לעובד בגין שווי השימוש ברכב.
