ז'בוטינסקי היה בדרך להנהגת הציונות - ואז הכול קרס | עו"ד מיכאל קליינר
עורך הדין מיכאל קליינר טוען כי החמצה הרת גורל של זאב ז'בוטינסקי בקונגרס הציוני ה-17 בבזל בשנת 1931, מנעה ממנו להנהיג את התנועה הציונית ולהוביל להקמת מדינה יהודית. לטענתו, אירוע זה, שהתרחש זמן רב לפני הבחירות המוכרות של 1992, נשכח מהציבור אך היה בעל השפעה מכרעת על ההיסטוריה היהודית.
קליינר מסביר כי בשנת 1931, מפלגת מפא"י הייתה הסיעה הגדולה ביותר בקונגרס הציוני, אך הרוויזיוניסטים, בראשות ז'בוטינסקי, הגיעו בברית עם המזרחי והציונים הכלליים ב'. לאחר התפטרותו של חיים ויצמן, ז'בוטינסקי נחשב למועמד הטבעי להחליפו, וזכה לברכתו של ויצמן.
המאבק המרכזי התמקד בהחלטה על מטרת הציונות - הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. דוד בן-גוריון, מנהיג מפא"י, לא ייחס חשיבות להחלטה עצמה, אך ניצל אותה כדי למנוע את בחירת ז'בוטינסקי. הוא שלח טלגרמה מפוברקת בשם ארגון "ההגנה" לארץ, שהזהירה מפני חידוש מהומות אם ההחלטה תתקבל. הטלגרמה הגיעה לבזל ביום ההצבעה, והשפיעה על חברי הקונגרס.
קליינר מתאר כיצד הטלגרמה גרמה למפא"י להגיש הצעה לדחיית ההצבעה, הצעה שנתמכה על ידי הציונים הכלליים והמזרחי. בעקבות דחיית ההצבעה, ז'בוטינסקי איבד עניין בקונגרס וקרע את כרטיס הציר שלו. למרות ניסיונות לשכנעו להישאר, הוא סירב לעמוד בראש התנועה ללא מחצית מחברי ההנהלה, סירוב שהוביל לכישלון המהלך.
בסופו של דבר, ז'בוטינסקי החמיץ הזדמנות היסטורית, כפי שמעיד גם ברל כצנלסון, שהציע לז'בוטינסקי הסדר מאוחר מדי. קליינר מסכם כי הנהגה משותפת של ז'בוטינסקי וחיים ארלוזורוב יכלה לקדם את היישוב ולמנוע אירועים קשים.
