השופר שצריך להעיר אותנו מהתרדמת

לקראת ראש השנה תשפ"ז, תקופה המוגדרת כיום הדין וצפויה להכריע גורלות, הרב אליעזר שנוולד קורא לציבור שלא לשקוע בשאננות אלא לקחת אחריות אקטיבית. הוא מדגיש את חשיבות התפילה, התשובה והשינוי האישי והלאומי, במיוחד לנוכח ההכרעות המשמעותיות הצפויות לעתידה של ישראל בשנה הקרובה, ובראשן הבחירות.

הרב שנוולד מציין כי ראש השנה הוא היום שבו נידונים גורלות הפרט והכלל, וכי "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן". הוא מזהיר מפני ניסיונות "להרדים את הציבור מפני ההיבטים הגורליים של הבחירות" באמצעות קמפיין מתוחכם, ומדגיש כי תוצאות הבחירות תלויות בהיערכות הציבור ובבחירת נציגים המחויבים לזהותה היהודית ולביטחון המדינה.

במקביל לפעולה האנושית, הרב מדגיש את חשיבות הגזר דין השמיימי, ומצטט את דברי חז"ל כי "ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה". הוא מתייחס לקושי האנושי להכיר בגורליות המצב ולהתמודד עמו, כפי שמתואר בספר "מסילת ישרים", ולקלות שבה נכנסים לשאננות ולהדחקה.

הרב מסביר כי מצוות תקיעת השופר בראש השנה, על פי הרמב"ם, נועדה לעורר את האדם משנתו ותרדמתו, כקול אזעקת חירום. קול השופר, הדומה ל"אם יתקע שופר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ", נועד לעורר דריכות ולא בהלה, ולגרום לאדם להתעשת ולפעול. כמו כן, הוא מסביר את מנהג תקיעת השופר כדרך "לערבב את השטן", כלומר להכניע את היצר הרע ולמנוע ממנו לקטרג.

לבסוף, הרב קורא לאחדות בעם, כפי שמומלץ על ידי הרב קוק, כדי שזכות הרבים תסייע ביום הדין. הוא מסכם בתפילה כי ה' ימלוך על כל העולם בכבודו, וכי כל יצור יכיר את בוראו, תוך ציטוט תפילת ראש השנה המרכזית.