יותר מבוגרים, פחות פתרונות: הפער שמתרחב בחברה הערבית

שיעור בני ה-65 ומעלה בחברה הערבית צפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2045, אך רבים מהם מתמודדים עם קשיים כלכליים, תחלואה, בדידות ומחסור בשירותים. נתונים מצביעים על פערים משמעותיים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, הכוללים תוחלת חיים נמוכה יותר, שיעורי תחלואה ומוגבלות תפקודית גבוהים יותר, ומצב כלכלי ירוד יותר.

הנגישות לשירותי בריאות, רווחה ופנאי מוגבלת בשל מחסור במענים מקומיים, קשיי תחבורה, עלויות, חסמי שפה והיעדר התאמה תרבותית. בנוסף, חלק מהמבוגרים נמנעים מבקשת סיוע מחשש לסטיגמה או פגיעה בכבודם.

הפער הדיגיטלי מחריף את הבעיה, כאשר כמעט אחד מכל חמישה בני 50 ומעלה בחברה הערבית מעולם לא השתמש במכשיר דיגיטלי, ושיעור זה עולה ל-37% בקרב בני 75 ומעלה. מצב זה עלול להשאיר רבים מאחור, ככל שיותר שירותים ומידע עוברים למרחב המקוון.

חוקרים מדגישים את הצורך בהיערכות מוקדמת להזדקנות, פעולה משותפת של מערכות הבריאות והרווחה, והתאמת השירותים למאפיינים התרבותיים של החברה הערבית. כמו כן, נדרש חיזוק המענים הקהילתיים, הרחבת מרכזי יום ומועדונים, פיתוח תוכניות להפגת בדידות, שיפור התחבורה הציבורית והנגשת שירותים ביישובים הערביים.