הפלסטינים מתמודדים עם דילמת בחירות: דחייה, מינוי או שילוב?
ברשות הפלסטינית נבחנות אפשרויות שונות בנוגע לבחירות עתידיות, כאשר התרחיש הסביר ביותר הוא דחייתן לשנה הבאה. אפשרות נוספת היא הקמת מועצה לאומית חדשה שתבחר את נשיא הרשות, אך מהלך זה נתקל בהתנגדות אמריקאית וישראלית. מקורות מצביעים על כך שהנושא נידון במשרד הנשיא, ומשלחות הנשיא לאזורים שונים בהם מתגוררים פלסטינים, וכן ארגון "מקבצים" בחירות, מחזקים את ההערכה כי מדובר בצעד לקראת מינוי המועצה.
במקביל, נבחנת האפשרות להחיות את המועצה המחוקקת הפלסטינית שפורקה, בטענה משפטית כי החלטת הפירוק אינה חוקתית. עם זאת, נראה כי הגישה המעשית היא להתכונן לבחירות כאילו יתקיימו, אך במקביל להיערך גם לאפשרות של דחייה או ביטול.
הסיבות המוצגות לדחיית הבחירות כוללות את הכיבוש הישראלי של כ-70% מרצועת עזה, הקשיים הלוגיסטיים בהכנסת ציוד בחירות, והגבלות תנועה על ועדות הבחירות, מועמדים ומשקיפים. הוצע פתרון לבעיית ההצבעה במזרח ירושלים, אך הוא לא אומץ, כאשר הכותב טוען שהסיבה האמיתית לדחייה היא חשש מפני הפסד בבחירות.
המאמר מציג מספר השערות להתנהלות זו: כוונה מראש לא לקיים את הבחירות, או הערכה כי תוכנית טראמפ תיושם וחמאס לא תשתתף, מה שיקל על ניצחון פתח. אולם, חמאס הודיעה על רצונה להשתתף, ואף להקים רשימה רחבה. בנוסף, ממשלת נתניהו-בן גביר-סמוטריץ' אינה מעוניינת בחיזוק הלגיטימציה של הרשות הפלסטינית, שכן היא פועלת לערעור הלגיטימיות שלה.
הכותב מסיק כי לא סביר שהבחירות יתקיימו. אם יתקיימו, הן צפויות להיות תחרותיות מאוד, ואף "שבירת עצמות", ולא יתרמו לאחדות. בחירות תחת כיבוש ופילוג, ללא חזון לאומי, עלולות להוביל להחמרה במצב. בנוסף, חוסר המוכנות של פתח לבחירות והפער בין ההנהגה לבסיס העממי מחזקים את סבירות הדחייה. המצב הפוליטי הנוכחי, הכולל את תוכנית טראמפ, שערוריות שחיתות, ומשברים כלכליים, אינו מאפשר קיום בחירות משמעותיות.
האפשרות הסבירה ביותר היא הקמת המועצה הלאומית במינוי, ודחיית הבחירות המחוקקות ללא הגבלת זמן. דחייה כזו, אם תושג בהסכמה לאומית, עלולה להפוך את הבחירות לעניין פוליטי הנתון למשא ומתן, ולהחליש את הרשות מול לחצים חיצוניים. לכן, כל דחייה צריכה לכלול תאריך יעד מחייב לבחירות.
