הפוליטיקאים בוועדת הבחירות אינם יכולים לפסול מפלגות כרצונם
ועדת הבחירות המרכזית, המורכבת מזרוע פוליטית, משפטית ומקצועית, אינה הגוף בעל המילה האחרונה בנוגע לפסילת מועמדים לכנסת. למרות שרוב פוליטי בוועדה יכול להצביע על פסילת רשימה, החלטה זו טעונה אישור של בית המשפט העליון, אשר יכול לבטלה. מאז 2003, בית המשפט העליון הפך את כל החלטות הפסילה של הוועדה, כולל מקרים כמו פסילת בל"ד, חד"ש-תע"ל, עזמי בשארה, חנין זועבי, אחמד טיבי, מיכאל בן ארי וברוך מרזל. במקרים אחרים, כמו פסילת מיכאל בן ארי, בית המשפט העליון הפך החלטת הוועדה שאישרה מועמדות.
החוק קובע כי פסילת מועמד בודד דורשת הגשת ההחלטה לאישור בית המשפט העליון. לעומת זאת, פסילת רשימה שלמה אינה דורשת אישור מקדמי, אך הרשימה יכולה לערער על ההחלטה לבג"ץ. מצד שני, אם הוועדה אישרה רשימה, היועץ המשפטי לממשלה, יו"ר הוועדה או רבע מחבריה יכולים לערער על האישור. המחוקק, אם כן, הגביל את כוחם של הפוליטיקאים בוועדה.
בשנת 2023, חבר הכנסת אופיר כץ מהליכוד הגיש הצעת חוק שנועדה לצמצם את מעורבות בית המשפט העליון בהחלטות הוועדה, ולהחליף את הליך האישור בהליך ערעור צר יותר. ההצעה גם ביקשה להוסיף עילות לפסילה, כמו תמיכה במאבק מזוין נגד אזרחים ישראלים, ולאפשר פסילה על סמך גילוי חד-פעמי של תמיכה בטרור. ההצעה נדחתה בוועדת השרים לחקיקה באוקטובר 2024 ולא קודמה.
ועדת הבחירות המרכזית מורכבת משופט בית המשפט העליון כיושב ראש, מליאה פוליטית המורכבת מנציגי סיעות הכנסת, ומטה מקצועי נטול זיקה פוליטית. למרות שהמליאה הפוליטית היא בעלת רוב, ההחלטות הסופיות בנוגע לפסילות נתונות לביקורת שיפוטית. מבנה הוועדה בישראל, עם הרכב פוליטי והיכולת לפסול מועמדים, נחשב חריג בהשוואה בינלאומית, אך היכולת של בית המשפט העליון להתערב מונעת ממנה להפוך לגוף בעל כוח מוחלט, בניגוד לגופים דומים במדינות לא דמוקרטיות.
