דרש הכרה כדייר מוגן: "ישנתי עם סבא באותה מיטה"

בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה בקשה של גבר להכיר בו כדייר מוגן בדירת שני חדרים ברחוב מלכי ישראל, לאחר שסבו המנוח, שהיה הדייר המוגן המקורי, הלך לעולמו. השופטת דורית פיינשטיין קבעה כי הנכד לא הוכיח את התנאי המרכזי להכרה בו כדייר מוגן ממשיך, והוא מגורים משותפים עם סבו במשך שישה חודשים לפחות לפני מותו.

הנכד טען כי התגורר עם סבו החל מיוני 2020, והציג תמונה שלו ושל סבו ישנים יחד במיטה זוגית, וכן תצהיר של חבר שביקר בדירה וראה אותו שם. לטענתו, הדירה הקטנה, שבה השירותים ממוקמים מחוץ לדירה והמקלחת מעליהם, שימשה כמרכז חייו.

עמותה רשומה, בעלת הנכס, הגישה את תביעת הפינוי וטענה כי הנכד לא עמד בתנאי החוק להכרה בו כדייר מוגן. העמותה טענה, בין היתר, כי לנכד הייתה דירה אחרת, או אפשרות לגור בבית הוריו או אצל דודתו, שם הוכנה לו מיטה מיוחדת.

השופטת פיינשטיין דחתה את טענת העמותה לגבי היעדר דירה אחרת, אך קבעה כי הנכד לא הוכיח את מגוריו המשותפים עם סבו. היא לא נתנה משקל משמעותי לעדות החבר, שהודה שביקר בדירה רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות, וראתה בתמונה שהוצגה "מגמתית".

עיקר מחדלו של הנכד, לפי השופטת, היה אי-זימונו לעדות של המטפלת של סבו, שעבדה בבית המנוח מספר שנים. השופטת קבעה כי המטפלת הייתה אמורה להעיד על נוכחות חפצים נוספים בדירה, יותר אוכל במקרר וסממנים אחרים המעידים על מגורים קבועים של אדם נוסף. הימנעות מזימונה נזקפה לחובתו.

לאור האמור, נקבע כי הנכד אינו דייר מוגן ועליו לפנות את הדירה תוך חודשיים. דרישת העמותה לדמי שימוש ראויים בסך 4,000 שקל לחודש נדחתה, והנכד חויב לשלם דמי שכירות מוגנת ראויים, המוערכים באלפי שקלים בודדים בשנה, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 שקל.