השינוי הקריטי של המלחמה באיראן: "סיוט לוגיסטי" לצבא ארה"ב
המלחמה באיראן שינתה באופן דרמטי את יכולות האספקה של הצי האמריקני במזרח התיכון, והפכה את משימת האספקה לכוחות הצי "סיוט לוגיסטי". כעת, נדרש להביא אספקה ממרחקים של 3,500 עד 6,000 קילומטרים, כאשר האספקה לספינות מתבצעת בלב ים כל פחות משבוע, בתמרון מסוכן הדורש היצמדות הדוקה בין ספינות האספקה לספינות הלוחמות.
השיבוש במערך האספקה החל ב-28 בפברואר, עם השמדת בסיס לוגיסטי מרכזי של הצי בבחריין על ידי איראן. נמלים נוספים באזור, ששימשו לקליטת נושאות מטוסים וספינות אספקה, נמצאים כעת בטווח אש איראני ואינם זמינים. כתוצאה מכך, ספינות האספקה נאלצות להפליג למרחקים עצומים, עד לאי דייגו גרסיה באוקיינוס ההודי (כ-3,500 ק"מ) או לסינגפור (כמעט 6,000 ק"מ).
היקף הצריכה של הכוחות האמריקנים באזור עצום: הצי זקוק מדי שבוע למזון עבור יותר מ-420 אלף ארוחות ולכ-30 מיליון ליטרים של דלק. נושאת מטוסים אחת, המאכלסת כ-5,000 אנשי צוות, צורכת לבדה כ-7.5 מיליון ליטרים דלק בשבוע עבור מטוסיה ומסוקיה.
במקביל, תמונות של נושאת המטוסים אברהם לינקולן, שהגיעה לתאילנד לאחר 286 ימים רצופים בים, עוררו סערה עולמית בשל מצבה הרעוע והחלודה שכיסתה אותה. קפטן לשעבר בצי הסביר כי חלודה כזו אינה חריגה בספינה ששהתה זמן רב בים ללא כניסות לנמל, אך הדגיש כי היא מחלישה את מבנה הפלדה ודורשת טיפול יסודי.
בעקבות המצב הלוגיסטי המורכב, שר ההגנה האמריקני הורה על הארכת משך הפריסה המבצעית של הכוחות באזור עד 2027. בפנטגון אף נבחנת האפשרות לצמצום הנוכחות הצבאית האמריקנית במזרח התיכון לאחר המלחמה.
