מחקר ישראלי: תרופות פופולריות לסוכרת והשמנת יתר עשויות להפחית סיכון לדמנציה
תורגם ותומצת מתוך Cursorinfo על ידי baba
מחקר ישראלי חדש מצא קשר אפשרי בין תרופות GLP-1, המשמשות לטיפול בסוכרת והשמנת יתר, לבין סיכון מופחת לדמנציה. המחקר, שכלל כ-47 אלף מטופלים, הראה ירידה של 14% בסיכון היחסי לדמנציה בקרב נוטלי תרופות אלו. הקשר היה מובהק יותר בקרב נשים ומבוגרים, אך החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר תצפיתי ונדרשים מחקרים נוספים לאישוש הממצאים. הם מזהירים מפני שימוש עצמי בתרופות אלו למטרות מניעה.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- מחקר ישראלי: תרופות GLP-1 לסוכרת והשמנת יתר עשויות להפחית סיכון לדמנציה ב-14%.
- המחקר כלל כ-47 אלף מטופלים וניתח נתונים מקופת חולים 'כללית' לאורך שנים.
- הקשר המופחת לדמנציה היה מובהק יותר בקרב נשים (22%) ומטופלים מעל גיל 65 (18%).
- החוקרים מדגישים כי המחקר תצפיתי ואינו מוכיח קשר סיבתי.
- נדרשים מחקרים קליניים נוספים לאישוש הממצאים והבנת המנגנון.
- אין להשתמש בתרופות אלו למניעת דמנציה ללא התייעצות רפואית.
מחקר ישראלי חדש, שפורסם בכתב העת European Journal of Internal Medicine, מצא קשר אפשרי בין שימוש בתרופות ממשפחת GLP-1, המשמשות לטיפול בסוכרת מסוג 2 והשמנת יתר, לבין סיכון מופחת להתפתחות דמנציה. המחקר, שבוצע על ידי מדענים ישראלים וכלל כ-47 אלף מטופלים, ניתח נתונים רפואיים שנאספו על פני מספר שנים ממאגר הנתונים של קופת החולים "כללית".
במסגרת המחקר, השוו החוקרים בין מטופלים שהחלו ליטול תרופות GLP-1 (כמו סמגלוטייד ולירגלואטיד, הידועות גם בסיוען לירידה במשקל) לבין מטופלים שנטלו תרופות אחרות להורדת רמות סוכר בדם. נמצא כי בקרב נוטלי תרופות GLP-1, שיעור אבחון הדמנציה היה 4.8%, לעומת 7.8% בקרב קבוצת הביקורת. לאחר התאמות סטטיסטיות, נמצא כי נטילת תרופות GLP-1 קשורה לירידה של 14% בסיכון היחסי לדמנציה.
הקשר היה מובהק יותר בקרב נשים (ירידה של 22% בסיכון היחסי) ובקרב מטופלים בני 65 ומעלה (ירידה של 18%). עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר תצפיתי שאינו מוכיח קשר סיבתי, וכי יש צורך במחקרים קליניים נוספים לאישוש הממצאים. הם גם מציינים כי היתרון הסטטיסטי המשמעותי נצפה בעיקר בהשוואה לתרופות ותיקות יותר כמו סולפונילאוריאה, ולא נמצא יתרון מובהק מול קבוצות תרופות אחרות.
החוקרים משערים כי מנגנוני הפעולה של תרופות GLP-1, המשפיעים על ויסות רמות סוכר ותיאבון, עשויים להשפיע גם על תהליכים דלקתיים ומטבוליים במערכת העצבים ובמוח. עם זאת, המנגנון המדויק אינו ברור, והמחקר אינו יכול לקבוע אם ההשפעה נובעת ישירות מהתרופות על המוח או משיפור כללי בבריאות המטופלים. החוקרים מזהירים מפני הסקת מסקנות נמהרות ומדגישים כי אין להשתמש בממצאים אלו כדי להתחיל ליטול תרופות אלו ללא מרשם או לשנות טיפול קיים.
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.