פרסום ראשון: זיכוי מרצח בבית המשפט העליון
בית המשפט העליון הפך את הרשעתו של רון נחום ברצח ארטיום ווילוב, וזיכה אותו מעבירת הרצח. השופטים קבעו כי הוכח שנחום גרם למותו של ווילוב באירוע אלים, אך לא הוכחה כוונה להמיתו. נחום הורשע במקום זאת בהריגה מתוך אדישות, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לגזירת עונש חדש, הצפויה להיות נמוכה משמעותית מ-30 שנות המאסר שנגזרו עליו תחילה.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- בית המשפט העליון זיכה את רון נחום מהרשעת רצח והרשיעו בהריגה מתוך אדישות.
- השופטים קבעו כי הוכח שנחום גרם למותו של ארטיום ווילוב באירוע אלים, אך לא הוכחה כוונה להמיתו.
- התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי בתל אביב לגזירת עונש חדש, הצפויה להיות נמוכה מ-20 שנות מאסר.
- נחום הורשע ברצח ונידון ל-30 שנות מאסר, אך ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.
- גופתו של ווילוב נמצאה באתר חירייה כשבוע וחצי לאחר האירוע בדירתו של נחום.
- השופטים מתחו ביקורת על השימוש ב"חזקת הכוונה" וקבעו כי לא הוכח מניע או תכנון מוקדם.
בית המשפט העליון הפך היום (ראשון) את הרשעתו של רון נחום ברצח, כמעט תשע שנים לאחר גופתו של ארטיום ווילוב נמצאה באתר חירייה. השופטים קבעו כי הוכח שנחום גרם למותו של ווילוב באירוע אלים בדירתו ברמת גן, אך לא הוכח מעבר לספק סביר שהתכוון להמיתו. כתוצאה מכך, זוכה נחום מעבירת הרצח והורשע בהריגה מתוך אדישות. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי בתל אביב לגזירת עונש חדשה, כשהעונש המרבי על עבירה זו הוא 20 שנות מאסר, לעומת 30 שנות מאסר שנגזרו עליו תחילה.
הפרשה החלה ב-19 בדצמבר 2017, אז נפגש ווילוב עם נחום בדירתו ברמת גן. מצלמות אבטחה תיעדו את נחום גורר את גופתו של ווילוב לחדר האשפה של הבניין בשעות הבוקר המוקדמות. כשבוע וחצי לאחר מכן, נמצאה גופתו של ווילוב באתר הפסולת חירייה במצב ריקבון מתקדם. בשל מצב הגופה, לא ניתן היה לקבוע את סיבת המוות או להבחין בין חבלות שנגרמו לפני או אחרי מותו.
בדירתו של נחום נמצאו כתמי דם של ווילוב, וכן טביעת כף ידו של נחום בתוך חומר החשוד כדם. מצלמות אבטחה תיעדו גם את נחום מנקה כתמי דם בשביל הגישה לבניין בבוקר שלאחר האירוע. נחום כפר במיוחס לו לאורך ההליך, טען שלא הכיר את ווילוב והמשטרה שתלה ראיות נגדו.
בפברואר 2018 הוגש כתב אישום נגד נחום ברצח. במאי 2022 הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בתל אביב ברצח בכוונה ובשיבוש מהלכי משפט, וגזר עליו 30 שנות מאסר בפועל. ההגנה ערערה לבית המשפט העליון, בטענה שלא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר שנחום גרם למותו של ווילוב, או שהתכוון להמיתו. המדינה ביקשה להותיר את ההרשעה ברצח על כנה.
שופטי העליון, חאלד כבוב, יעל וילנר ועופר גרוסקופף, קבעו כי הוכח שנחום גרם למותו של ווילוב, אך לא הוכחה כוונת קטילה. השופט כבוב מתח ביקורת על השימוש שעשה בית המשפט המחוזי ב"חזקת הכוונה", וקבע כי לא די בכך שאדם קיפח את חייו כתוצאה מאירוע אלים כדי להסיק קיום חזקת כוונה. בהיעדר מידע על אמצעי הפגיעה, עוצמתה, מניע או תכנון מוקדם, לא ניתן היה להסיק שהפעלת האלימות מלמדת על כוונה להמית. בית המשפט דחה גם את טענת המדינה כי התנהגותו של נחום לאחר האירוע מוכיחה כוונה להרוג, וקבע כי היא יכולה להתיישב גם עם אדישות למותו של המנוח. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת ההגנה להרשעה בהמתה בקלות דעת, וקבע כי התנהלותו לאחר האירוע, לרבות הימנעות מהזעקת עזרה, אינה מתיישבת עם תקווה למנוע את מותו, ולכן פעל לכל הפחות מתוך אדישות לאפשרות שייגרם מותו.
בסיכום פסק הדין, כתב השופט כבוב כי נותרו סימני שאלה רבים לגבי ההתרחשויות בדירה, וכי קיים ספק סביר באשר לקיומה של כוונת קטילה, ומכוחו זכאי נחום ליהנות. בית המשפט קיבל את הערעור באופן חלקי, ביטל את הרשעתו ברצח והרשיעו בהריגה מתוך אדישות, בהתאם לדין שחל לפני הרפורמה בעבירות ההמתה. התיק הוחזר למחוזי לגזירת עונש חדש, וצפויה הפחתה משמעותית בעונש המאסר.
מוזכרים
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.