הממשלה תוכל להכריז מלחמה? מה שמותר ומה שאסור לממשלת המעבר

למרות שהחוק אינו מטיל הגבלות מפורשות על ממשלת מעבר, פסיקות בית המשפט העליון והנחיות היועץ המשפטי לממשלה קובעות מתחם סבירות צר לפעולותיה, במיוחד בתחומי הביטחון והמינויים. המכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם תסקיר בנושא, המבהיר את סמכויותיה והגבלותיה של ממשלת המעבר הנוכחית, שכן היא איבדה את אמון הכנסת.

תקופת מעבר פוליטית, בין אם בעקבות בחירות או התפטרות ממשלה, מציבה אתגר של רציפות שלטונית מול שחיקת הלגיטימציה הדמוקרטית. בעוד חוק יסוד: הממשלה מבטיח את המשכיות התפקידים למניעת ואקום שלטוני, ממשלת מעבר סובלת מחוסר אמון ציבורי, מה שמעלה חשש לניצול סמכויות לטובת אינטרסים פוליטיים או אישיים.

על פי חוק יסוד: הממשלה, אין הגבלות מפורשות על סמכויות הממשלה, אך בג״ץ פסק שיש לפרש את סמכות הממשלה למנות שרים בצמצום, רק למקרים של חלל שלטוני. בתחומי חוץ וביטחון, בית המשפט העליון העניק לממשלת מעבר שיקול דעת רחב, אך דרש צורך ביטחוני חיוני ומהותי לפעולות, כפי שאושר בעבר במשא ומתן מדיני או בחתימת הסכם ימי.

הפעלת כוח צבאי, כולל הכרזת מלחמה, מחייבת החלטת ממשלה או קבינט ופיקוח פרלמנטרי של ועדת החוץ והביטחון. בנוסף, יש לעדכן את ראשי האופוזיציה, במיוחד כאשר חבר כנסת אחר קיבל מנדט להרכבת ממשלה. הלכה מנחה קובעת כי על ממשלת מעבר מוטלת "חובת איפוק" ומתחם סבירות צר להחלטותיה, וכן נאסר על מינויים בכירים קבועים, אלא אם קיים צורך ציבורי חיוני. כמו כן, נאסר על "כלכלת בחירות" והבטחות מנהליות.