הכוח המקומי, הדחיפה הקטארית: מה עומד מאחורי אחוז ההצבעה הערבי

מאת פזית רבינא

ימיןטון טעון

עברית · 2 מערכות מסקרות

Plus

שיעור ההצבעה הגבוה במגזר הערבי בבחירות האחרונות, שהגיע לכ-80%, נבחן מחדש. בעוד שהחשדות להשפעה זרה התפוגגו, ניתוח מעמיק מצביע על שילוב של גורמים פנימיים: מפלגות ערביות, "ועדת פיוס" הפועלת בהנדסת תודעה, ותחנות רדיו אזוריות. תחושת גורליות הבחירות והיעדר קמפיין שלילי בין המפלגות תרמו אף הם לעלייה בהצבעה. המאמר מעלה חשש מהשפעת תפיסת "העם הילידי" שמקדמת בל"ד, בהובלת עזמי בשארה, על עתיד המדינה.

הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba

שיעור ההצבעה במגזר הערבי הגיע לכ-80%, אך החשדות להשפעה זרה התפוגגו.
העלייה בהצבעה מוסברת על ידי שילוב של מפלגות ערביות, "ועדת פיוס" ותחנות רדיו.
תחושת גורליות הבחירות והיעדר קמפיין שלילי בין המפלגות תרמו לעלייה בהצבעה.
תפיסת "העם הילידי" שמקדמת בל"ד, בהשראת עזמי בשארה, מעוררת חששות אסטרטגיים.
המאמר מזהיר מפני השפעת תפיסות אלו על עתיד המדינה ועל מעמדה הבינלאומי.

שבועיים וחצי לאחר הבחירות, ישראל עדיין מנסה להבין את הזינוק המשמעותי בהצבעת המגזר הערבי, שהגיע לכ-80%. בעוד שבתחילה נבדקו חשדות להשפעה זרה, כעת נראה שהאירועים סביב הדלקנים והכרטיסים פגי תוקף מצביעים יותר על הונאה פלילית מאשר על מזימה ביטחונית. המשטרה מתייחסת לאישומים כאל עניין פלילי, והחשדות להשפעה זרה מתפוגגים.

ההסבר הרווח, לפיו הציבור הערבי הצביע כמחאה ספונטנית נגד ממשלת בן-גביר, רציחות, עוני וביוב, נחשב פשטני ואינו מסביר את מלוא התמונה. התקשורת הישראלית, ובפרט ערוצי הטלוויזיה המסחריים, נכשלה בניתוח מעמיק של הסיבות, והתמקדה בתחושות וברגשות במקום באנטומיה של התופעה.

ניתוח מעמיק יותר, המבוסס על שיחות עם מקורות בשטח וחוקרים, מצביע על משולש כוחות שהוביל לשינוי: המפלגות הערביות (רע"ם, תע"ל, בל"ד וחד"ש), "ועדת הפיוס" (לג'נת אל-ופאק אל-וטני) המורכבת מאנשי רוח, אקדמיה ועסקים, ותחנות רדיו אזוריות (רדיו א-שמס ורדיו א-נאס).

המפלגות הערביות מציעות מגוון אידיאולוגיות: רע"ם דוגלת בהשתלבות פרגמטית ובהשגת תקציבים, תע"ל נאבקת לשוויון אזרחי, בל"ד מקדמת את תפיסת "מדינת כל אזרחיה" וזכויות ילידיות, וחד"ש מהווה כוח מרכזי ברשימה המשותפת. "ועדת הפיוס", שהוקמה למניעת פיצול הייצוג הערבי, פועלת כגוף הנדסת תודעה המבוסס על סקרים ופילוחי קהל, במטרה לפצח חסמים פסיכולוגיים ולמקסם את אחוזי ההצבעה. גורמים כמו זיאד אל-עומארי, בעלי רשת חינוך ומלון, סיפקו תמיכה כלכלית ואכסניה לפעילות הוועדה.

תחנות הרדיו משלימות זו את זו: רדיו א-שמס פונה למכנה המשותף הרחב ומשדר מסרים פרגמטיים, בעוד רדיו א-נאס נוקט קו ביקורתי ואידיאולוגי יותר, המזוהה עם בל"ד. שילוב זה מאפשר פנייה לקהלים מגוונים בחברה הערבית.

ד"ר ת'אאר אבו-ראס מסביר את הנהירה חסרת התקדים להצבעה בשני גורמים: תחושת גורליות הבחירות והאיום הנתפס מצד ממשלת בן-גביר, והיעדר קמפיין שלילי בין רע"ם לרשימה המשותפת, שאפשרו לכל מצביע למצוא את הפתק המתאים לו. "ועדת הפיוס" סייעה בפתרון בעיות פנימיות וחיבורים בין המפלגות.

המאמר מעלה חשש כי תפיסת "העם הילידי" שמקדמת בל"ד, בהשראת עזמי בשארה הפועל מקטאר, עלולה להוביל לדרישות אוטונומיה ולערעור על אופייה היהודי של המדינה. תפיסה זו, המקבלת ביטוי באוניברסיטאות בארה"ב ובמחאות בצרפת, עלולה להזין את מגמת הבדלנות של בל"ד בישראל. ד"ר רונית מרזן מעריכה שעזמי בשארה פועל למנוע כניסת הרשימה המשותפת לממשלה, כדי לקדם נרטיב של אפרטהייד ולקדם את תפיסת "מדינת כל אזרחיה".

המאמר מסכם כי בעוד שהימין התמקד בחשדות נגד רע"ם כדי למנוע הקמת ממשלת שינוי, האתגר האסטרטגי ארוך הטווח טמון בבל"ד ובתפיסותיה האידיאולוגיות, המציבות אתגר משמעותי לישראל בזירה הבינלאומית.

הסיקור