בפנטזיה שלי כולם מניחים בצד את החשבונות הפוליטיים

הכותבת מביעה משאלה, אותה היא מכנה פנטזיה, שבה מנהיגים פוליטיים מכל הקשת הפוליטית יניחו בצד אינטרסים אישיים, פוליטיים וחשבונות אלקטורליים, ויתמקדו בטובת העם ובעתיד הילדים. היא קוראת למנהיגים לגלות אחריות, מנהיגות וגמישות, ולהיות נכונים לשבת יחד ולקבל החלטות על עתיד המדינה, גם עם שותפים שנראים פחות טבעיים.

היא פונה באופן ספציפי למנהיגי הליכוד, הציונות הדתית, איזנקוט, בנט, ליברמן ויאיר גולן, ומדגישה כי אם ניתן לשרת ולהילחם יחד, ניתן גם לשבת סביב שולחן אחד ולקבל החלטות. הכותבת מצפה שכל צד יגלה נכונות אמיתית להקשיב, יבין שהשותפים אינם אויבים, ויהיה מוכן לוותר על חלק מהדרישות למען מטרה גדולה יותר. היא קוראת ליוזמה, להפסקת ניהול משא ומתן דרך התקשורת, ולשיחות בחדרים סגורים עם צוותי משא ומתן מוסמכים.

הכותבת מדגישה את הצורך בבליעת צפרדעים, התמודדות עם כעס מצד הבוחרים, והכרה בכך שגם מי שחושב אחרת יכול להיות שותף לגיטימי. היא מבינה שזו עשויה להיות פנטזיה, במיוחד לאור המחלוקות העמוקות והרצון הנוכחי של כל צד להוכיח נאמנות לעקרונותיו. עם זאת, היא קוראת לעשות את העבודה הפוליטית הקשה של בניית שותפות, כדי להבטיח עתיד טוב יותר לילדים.