העיר הירוקה: תכנון עירוני נכון הוא חלק מהותי בבניית ערים מקיימות

ספר חדש בשם "העיר הישראלית: מבנה, מורפולוגיה, קיימות" חושף כיצד התכנון העירוני הבסיסי, ולא רק פתרונות טכנולוגיים כמו פאנלים סולאריים או אוטובוסים חשמליים, משפיע באופן מכריע על קיימותה של עיר ועל טביעת הרגל הסביבתית של תושביה. הספר, שנכתב על ידי פרופ' יצחק אומר, ד"ר אורנה צפריר-ראובן וד"ר ניר קפלן מאוניברסיטת תל אביב, מציג מחקר מקיף הבוחן את המבנה הפיזי, התפקודי והחברתי של ערים בישראל.

המחקר בחן את רשת הרחובות, מיקום אזורי המסחר והתעשייה ופיזור קבוצות חברתיות, תוך התמקדות בשלושה ממדים: פיזי, תפקודי וחברתי. הממצאים מצביעים על כך שהמבנה הפיזי של העיר, הנובע מהחלטות תכנוניות, משפיע ישירות על תפקודה, על אפשרויות התנועה בה ועל אורח החיים של תושביה. קישוריות ונגישות טובה בין חלקי העיר, המושגות באמצעות רשת רחובות מחוברת, מפחיתות את התלות ברכב פרטי ומקדמות קיימות סביבתית.

המחקר מצא כי ערים ותיקות, שהתפתחו באופן אורגני, נוטות להציג אינטגרציה מרחבית גבוהה יותר ומרקם עירוני מקושר, המעודד תנועה רגלית ופחות שימוש ברכב פרטי. דוגמאות לכך הן רעננה ופתח תקווה, שבהן המרכז ההיסטורי נשמר כמוקד פעילות. לעומתן, ערים חדשות רבות, שתוכננו בגישה מודרניסטית עם הפרדה בין אזורים, מציגות חיבוריות חלשה יותר. ערים כמו אשקלון, שדרות וראש העין מראות דפוס של אינטגרציה מפוצלת.

עם זאת, החלוקה אינה מוחלטת, וקיימים הבדלים גם בתוך קבוצות הערים. נתניה ונס ציונה, למשל, הראו אינטגרציה נמוכה יחסית, בעוד אור עקיבא מהווה דוגמה חיובית לערים חדשות עם התאמה טובה בין מיקום המסחר לנגישות. מסקנות המחקר מדגישות את הצורך בבחינה מבנית של רשת הרחובות וחיבורים בין שכונות, תוך מיקום שירותים באזורים נגישים, כדי ליצור ערים מקיימות יותר.