בעוד טראמפ מתלבט, איראן ממשיכה להקשיח עמדות

בכיר בממסד הביטחוני האיראני, מוחסן רזאי, הצהיר כי איראן לא תאפשר הוצאת אורניום מועשר מהמדינה, וכי היא זקוקה לו לפיתוח ספינות וצוללות המונעות באנרגיה גרעינית. הוא דחה גם הצעה רוסית לקלוט את האורניום, ואמר כי איראן תשתמש בו בעצמה. רזאי הבהיר כי אין משא ומתן עם ארה"ב, ואיים כי כל תקיפה אמריקאית תיענה בפגיעה בבסיסים אמריקאיים מרוחקים, בעוד גורמים בצבא איראן איימו בפגיעה במטרות בכל העולם.

במקביל, המשבר הכלכלי באיראן מחריף. הסגר האמריקאי פוגע ביצוא הנפט, ונזקי המלחמה למתקני הגז גרמו לגרעון חמור. סגן הנשיא הראשון, מוחמד רזא עארף, העריך מחסור של 100 עד 250 מיליון מ"ק גז בחורף, ויו"ר הפרלמנט, מוחמד באקר קאליבאף, קרא לאזרחים לצמצם את צריכת הגז. נראה שאיראן ממתינה לקונגרס ולסנאט החדשים בארה"ב כדי לחשב מסלול מחדש.

בעזה, גשמי זעף גרמו להצפת כ-40 אלף אוהלים, ולמותם של מספר ילדים מקור. דווח כי חמאס מנע הפצת אוהלים עמידים יותר שסופקו על ידי הרשות הפלסטינית וארגוני סיוע. ישראל בולמת ניסיונות להכניס הנהגה חילופית לעזה, מחשש להגברת לחצים בינלאומיים להוצאת כוחות צה"ל ושיקום הרצועה. נשיא איראן מסעוד פזשכיאן נראה מציג דיוקן של המנהיג העליון המנוח עלי חמינאי.

שר החוץ המצרי, בדר עבד אל-עאטי, חשף כי למצרים נוכחות צבאית בערב הסעודית מזה מספר חודשים, לבקשת ריאד, לצורך הגנה על אתרים רגישים ומקומות קדושים. הוא הדגיש כי הפעולות הן הגנתיות בלבד וכי קהיר מעוניינת בתיווך. התקיפות החות'יות פוגעות גם בכלכלת מצרים, דרך תעלת סואץ. הנושא רגיש במצרים בשל טראומה היסטורית ממלחמת האזרחים בתימן בשנות ה-60.

בשנת 1982 הוקמה בחברון "התנועה הדמוקרטית לשלום" על ידי כאלפיים חברי אגודות כפרים, שקראה למשא ומתן ישיר עם ישראל. היוזמה, שקידמו גורמים ישראלים, נתפסה בקרב הפלסטינים כשיתוף פעולה והואשמה בבגידה, ואף הובילה לרצח חבר אגודה ברמאללה. הפרויקט ספג ביקורת גם בישראל משמאל ומהמתנחלים, והאגודות פורקו ב-1984.