לאן נעלמו מוניות השירות?

מספר מוניות השירות בישראל צנח ב-93% בין 2017 ל-2023, מ-844 ל-59 בלבד, כך עולה מדוח מבקר המדינה. ירידה זו מהווה קריסה של הענף, שהיה אמור להתרחב משמעותית במסגרת רפורמה שהחלה ב-2018 במטרה להגדיל את מספרן ל-2,500 מוניות. בפועל, הרפורמה נכשלה ולא השיגה את מטרותיה, כאשר קווי שירות פעלו רק בארבעה מתוך 24 אשכולות גיאוגרפיים שתוכננו, כולם באזור תל אביב והמרכז.

הקריסה של מוניות השירות נובעת משילוב של גורמים, ביניהם הסדרים זמניים שהתמשכו שנים, פגיעה בתחרותיות, ושיטת מכרזים שלא התחשבה בעלויות התפעול האמיתיות. מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, מסבירה כי הארכות חוזים שנתיות מנעו מהנהגים לרכוש ציוד חדש, והתחרות על מחיר הנסיעה הנמוך ביותר במכרזים הובילה למחירים שאינם מאפשרים קיום כלכלי. אורי דוד חי, מנכ"ל אודליה מוניות, מציין כי עלויות הדלק והביטוח עלו דרמטית, בעוד תעריפי הנסיעה נותרו נמוכים, מה שמכניס מפעילים רבים להפסדים.

בנוסף לקשיים הכלכליים, חברות רבות לא עמדו בהתחייבויותיהן להפעלת מספר המוניות שנקבע במכרזים, ופערים בין ההתחייבות לביצוע בפועל. מגפת הקורונה החריפה את המצב, כאשר ירידה בהיקפי הנסיעות פגעה בהכנסות המפעילים. ניסיון נוסף של משרד התחבורה לקדם הרחבת שירות באמצעות קול קורא לרשויות מקומיות נעצר בשל שאלות משפטיות.

היעלמות מוניות השירות פוגעת במיוחד בתל אביב, שם הן סיפקו מענה תחבורתי חשוב בשעות הלילה וסופי שבוע, וכן אפשרו גמישות תנועה ברחובות צפופים. להבי טוענת כי המדינה למעשה "ייבשה" את הענף במקום לטפח אותו, וכי מדובר בשיטה הרסנית של פירוק שירותים ציבוריים. מוניות השירות, שסיפקו שירות חיוני ללא סבסוד ממשלתי, נעלמו למרות שהיו פרי עמל של תאגידים פרטיים.