מה נשאר לאיראן אחרי המלחמות? | תמונת מצב

שמונה חודשים לאחר סיום המערכה הצבאית נגד איראן, ישראל וארצות הברית רשמו הישגים משמעותיים, אך תוכנית הגרעין האיראנית עדיין רחוקה מפתרון. למרות הפגיעה באתרים שנפגעו, השיקום בעיצומו והישגי התקיפות הולכים ונשחקים. מומחים מצביעים על פער בין ההערכות הראשוניות לבין המצב הנוכחי, כאשר השאלה המרכזית היא מיקום האורניום המועשר וזמן הפריצה האפשרי לפצצה. בנוסף, איראן ממשיכה להחזיק ביכולות טילים משמעותיות, והמוטיבציה להשגת נשק גרעיני אף התחזקה, כיוון שחלקם סבורים שזה ימנע תקיפה עתידית. קיים חשש מפני הקמת מתקנים חדשים בעומק האדמה, דבר שיקשה על פעולה ישראלית.

במקביל לשיקום היכולות הצבאיות, ההנהגה האיראנית משנה את הטון ומשדרת מסרים ניציים יותר, המוצגים כסימן לעוצמה. בתוך ההנהגה קיים מתח בין גורמים הדוגלים בהסלמה לבין אלה המבקשים לנצל את תחושת הניצחון להשגת הסכם. התקווה הישראלית ליציאה המונית של אזרחים לרחובות ולהפלת המשטר לא התממשה, והאזרחים עשויים להזדקק לסיוע חיצוני להתמודדות עם מנגנוני הדיכוי.

השינוי המדאיג ביותר הוא אובדן הפחד של איראן ממלחמה, כאשר הם אינם חוששים עוד מתקיפות, למרות שהם עדיין נמנעים מתקיפת מטרות אמריקניות אלא אם כן יותקפו ראשונים. ישראל ממשיכה ללחוץ על ארצות הברית לחידוש המערכה, אך הפסד רפובליקני בבחירות האמצע והרצון של מדינות המפרץ להגיע להסכם מרחיקים את האפשרות הצבאית. ישראל ניצבת בפני מציאות מורכבת: איראן נפגעה אך משקמת יכולותיה, המשטר נותר על כנו, סוגיית הגרעין לא נפתרה, וארצות הברית אינה ממהרת למלחמה נוספת.

נקודת מחלוקת מרכזית בין ישראל לארצות הברית היא מטרת המערכה: טראמפ מעוניין לסגור את סוגיית הגרעין, בעוד נתניהו רואה בהחלפת המשטר מטרה ישראלית. קיים פער בין העמדות, כאשר ישראל עשויה להידרש להכריע בין השלמה עם האיום האיראני לבין פעולה צבאית, אולי ללא שותפות אמריקנית. מומחים מזהירים מפני פעולה צבאית ישראלית עצמאית ללא גיבוי אמריקני, ומדגישים את הצורך של ישראל להכיר במגבלות כוחה מול איראן.