כולן שרות על אהבת ישראל, ורק ילדה אחת יושבת לבד

ילדה בכיתה ז' הצטרפה בהתלהבות לתנועת נוער בשכונתה, אך מצאה עצמה מוחרמת על ידי חבריה. היא גילתה שאינה מוזמנת למפגשים, שפתחו עבורה קבוצת ווטסאפ נפרדת, ולעיתים קרובות נאלצה לשבת לבדה במהלך פעולות, בעוד חברותיה שרות על אחדות ואהבת ישראל. הילדה חזרה הביתה שבורה, שאלה את אמה "מה לא בסדר בי?", והחלה להאמין שיש בה פגם. המחנך אבינועם הרש פנה בקריאה נוקבת למדריכים, הורים והנהגות תנועות הנוער, ותהה כיצד ייתכן שילדה מוקפת בעשרות חניכים מרגישה שקופה לחלוטין. הוא הדגיש כי אהבת ישראל נבחנת דווקא ביחס לילדה הנמצאת בשוליים, וכי תנועת נוער שמפספסת את ההגנה על ילדה כזו, מחמיצה את המבחן החינוכי החשוב ביותר שלה. הרש קרא למבוגרים האחראים לפעול באופן אקטיבי ולא רק "לשים לב", שכן חרם חברתי עלול להותיר צלקות נפשיות עמוקות. הוא קרא להנהגות תנועות הנוער לבדוק את מידת ההצלחה החינוכית שלהן לא על פי כמות המשתתפים או הפעילויות, אלא על פי תחושת השייכות והערך של כל ילד וילדה.